שומר אחי אנוכי

זכר ההצלה – הזיכרון של הביטוי הנעלה ביותר של הקרבה וסולידריות, כמו גם של הסבל הנורא שהיה כרוך בו לעתים קרובות – משאיר את חותמו על כל הדורות של משפחות המצילים והניצולים כאחד.

במספר מקרים הכירו המצילים והניצולים אלו את אלו לפני המלחמה, אך לעתים קרובות לא היה קשר קודם בין היהודים ומציליהם. ברוב המקרים הגיעו המצילים מרקע שונה לחלוטין והיה להם מעט מאד מהמשותף עם היהודים שלמענם סיכנו את חייהם. למרות הבדלים אלה ועל אף הקשיים העצומים שנלוו לסיוע ליהודים בסתר, התפתחו לעתים קרובות הקשרים בין המצילים וניצוליהם ליחסים עמוקים, אותם משמרים ומקדמים בני הדורות הבאים של משפחות המצילים והניצולים.

עם זאת, היו גם מצבים אחרים. הפרידה לאחר השחרור היתה לעתים קרובות קשה, בייחוד כאשר המצילים נאלצו להחזיר ילדים שאותם הסתירו ולמדו לאהוב. גם הילדים המוסתרים נקרעו שוב מסביבתם המוכרת ונמסרו לידי זרים. לעתים הורעו היחסים בעקבות החוויות הטראומטיות האלה; במקרים אחרים נותק הקשר עקב נסיבות פוליטיות, הגירה או רצונם של הניצולים לשכוח את עברם הנורא ולהתמקד בבניית חיים חדשים; ובמקרה אחרים – רצו המצילים להמשיך ולשמור על הסוד וחששו ששכניהם האנטישמיים יתנכלו להם אם יוודע שהם הסתירו יהודים. אך בחלוף הזמן מבקשות לפעמים המשפחות לחדש את הקשר ופונות ליד ושם. מפגשים רוויי דמעות ממחישים את הקשרים המיוחדים בין המשפחות, ולמרות המרחקים, ההבדלים ברקע ומחסומי השפה - גם בין בני הדור השני, השלישי ואפילו הרביעי.

"משפחתי קטנה במיוחד... אבל משפחתנו היהודיה (כי אנחנו מחשיבים אותם משפחה אמיתית!) באו לביקור עם ילדים ונכדים ואפילו נינים! איזו מחווה נהדרת לסבתא שלי!"
(קתרין פוטס, נכדתה של חסידת אומות העולם מבלגיה, מרי פוטס)