הנחת יסודותיו של המפעל
"חסידי אומות העולם, ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים"
הנצחת המצילים נכללה במשימותיו של יד ושם מראשיתו. מרדכי שנהבי, שטווה את התכניות הראשונות להנצחתם של יהודי אירופה שנרצחו בשואה, השתמש במונח "חסידי אומות העולם" כדי לתאר מצילי יהודים בתקופת השואה. בתכנית המפורטת שהציג בפני מנהיגי היישוב ב-1945 הציע שנהבי ליצור "רשימה של חסידי אומות העולם שהצילו נפשות או רכוש של קהילות", כאחת ממשימותיו של יד ושם.
בשנת 1953 הוקם יד ושם באופן רשמי מכח חוק הכנסת, והנצחתם של "חסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים" בתקופת השואה נכללה בין משימותיה של רשות הזיכרון.
חוק יד ושם מסמיך את יד ושם "להעניק לחסידי אומות העולם אזרחות-כבוד, ואם הלכו לעולמם – אזרחות זיכרון של מדינת ישראל, לאות הוקרה על פועלם". אותו חוק מסמיך את יד ושם להעניק אזרחות זיכרון ליהודים שנרצחו בשואה. חסידי אומות העולם, שעמדו לצידם של הקרבנות והיו אפילו מוכנים לחלוק עם הקורבנות את גורלם, קיבלו בכך מעמד שווה לזה שניתן לבני העם היהודי שנרצחו.