סיפורה של קהילת בלץ
קהילה יהודית ברומניה (כיום מולדובה)

עד המהפכה הרוסית התבססה הקהילה היהודית על מסים שהוטלו על בשר כשר ונרות שבת (ה"טאקסע" עליה כתב מנדלי מוכר ספרים). קבלן שנבחר במכרז היה גובה את המס, וזה הועבר לקופה הציבורית. הסכומים שימשו הן למימון הפעילויות הסוציאליות – סיוע לעניים, חולים, יתומים וקשישים – והן למימון ענייני הדת – בתי הכנסת ונושאי משרות הדת.

בסוף המאה ה-19 ולאחר המהפכה הרוסית נמלטו לבלץ יהודים אוקראינים משכילים מעיירות וערים שהוכו בפוגרומים. הם הצטרפו ליהודי המקום הפשוטים ויצרו מזיגה של נוף אנושי מגוון. בתחילת המאה ה-20 הפכה בלץ מעיירה של בתי מדרש לעיר של תרבות חילונית יהודית תוססת. שני תלמודי התורה הפכו לבתי ספר עבריים בעלי צביון חילוני וציוני. בעיר פעל בית ספר פרטי לבנים בו למדו בני השכבות האמידות מקצועות כלליים. לבית החולים היהודי נוספו מרפאה ובית מרקחת. בשנים אלה פעלה בעיר חברת "ביקור חולים", שדאגה לסיוע רפואי לחולים עניים בבתיהם.

בסוף המאה ה-19 פקדה בצורת קשה את האזור. מאות סוחרים זעירים שהתפרנסו ממוצרי חקלאות איבדו את מטה לחמם וכך גם למעלה ממאה פועלים שהעמיסו מדי יום תבואה בתחנת הרכבת וכן פועלים שכירים בענפי החקלאות. ב-1907 נוסדה בעיר קופת מלווה וחיסכון, בסיוע חברת יק"א והג'וינט, על מנת לסייע באשראי זול לבעלי המלאכה, הסוחרים הזעירים והחקלאים היהודיים. תוך חמש שנים כבר היו בקופה 2,000 חברים. למרות הידרדרות המצב הכלכלי וההגירה אל מעבר לים, עלה מספר יהודי העיר ערב מלחמת העולם הראשונה ל-14,000.