סיפורה של קהילת בלץ
קהילה יהודית ברומניה (כיום מולדובה)

עד לסיפוחן של בסרביה וצפון בוקובינה ביוני 1940 לברית המועצות המשיכו הרומנים במדיניות אנטי יהודית של דחיקת רגלי היהודים מעיסוקים שונים וערעור מעמדם המשפטי. בעקבות חוק "בדיקת האזרחות מחדש" שחוקקה ממשלת גוגה-קוזה בראשית 1938 נשללה אזרחותם של יהודים רבים.

בעקבות הסיפוח לברית המועצות של בסרביה וצפון בוקובינה ב-1940 נכנסו החיילים הסובייטים הראשונים ב-28 ביולי לבלץ. שלא כבשאר כפרי וערי בסרביה, לא פגע הצבא הרומני הנסוג ביהודי העיר. עוד טרם הגעת הרוסים לעיר, ברחו יהודים עשירים לבוקובינה כשהם מותירים מאחור את בתיהם ורכושם.

עם כניסת הסובייטים לבלצי [בלץ] חל מפנה כעבור זמן קצר ביותר. השלטונות ביטלו את כל העסקים הפרטיים ואלפי יהודים מצאו את עצמם ללא מקור פרנסה שמשמעותו ללא פרוסת לחם, למחרת היום. אבא ז"ל היה אז בגיל המתקרב לחמישים [...] הלך לעבוד כסבל במחסן של עצים, עבודה קשה ומפרכת.

צפורה אונגר-מזור, ספר בלצי, ע' 563.

בימים הראשונים לסיפוח היה יחס השלטונות ליהודים יחס הוגן, אך עד מהרה הונהגו בבלץ - כמו בכל רחבי בסרביה - סדרי המשטר הסובייטי שכללו הלאמת הכלכלה, סגירה וחיסול של המוסדות הלאומיים והדתיים, סובייטיזציה בחינוך, פירוק המפלגות ותנועות הנוער הציוניות והיהודיות ועוד.

הגימנסיה העברית הפכה לבית ספר ביידיש, מנהל הגימנסיה, רפאל כץ, סולק ונאסר, ולמנהל מונה יהודי מאודסה בשם גירשמן.

באמצע שנת הלימודים [בגימנסיה] החלו לזמן את מדריכי תנועות הנוער לשעבר לחקירות על ידי אנשי הבולשת תוך "בקשה" לשים עין על דברי ומעשי חברינו לשעבר בתנועה ובמידה והם מזיקים ונוגדים לברית המועצות, שכידוע מוקפת קפיטליסטים, טרוצקיסטים, מהפכנים ועוד אויבים למיניהם, עלינו לדווח בפרוטרוט.

מרדכי (מוטיה) כוגן, ספר בלצי, ע' 562.

כששה חודשים לאחר הגעת  הרוסים לבלץ החלו מעצרים של מי שזוהו כציונים, עסקנים ו"בורגנים". על פי רשימות שהוכנו מראש בידי תנועת הנוער הקומוניסטית המקומית, הוצאו באישון לילה האנשים מבתיהם. נשים הופרדו מבעליהן וילדים מהוריהם. כולם הובלו לתחנת הרכבת שהסיעה אותם לסיביר. על הרכבת נתלה שלט "נוסעים מרצון" ובתחנה שבה רוכזו היהודים גם מכפרי הסביבה הושמעה מוסיקה קולנית להסוות את קולות הבכי. 2,000 – 2,200 איש גורשו, 80 אחוזים מהם יהודים.

13.6.1941, שעה 2 אחר חצות... נקישות עזות נשמעו אז בדלת דירתנו... הדלת נפרצה ולתוך הדירה פרצו 3 מנציגי המשטר הסובייטי בדמותם של סרן בשורות ה-אן.קה.וה.דה, מלווה בשני חיילים חמושים ברובים מכודנים, וללא כל הסבר או כל צו כתוב וללא דין ודברים ציוונו לעזוב את ביתנו. זרקו אותנו באישון לילה אפל לתוך משאית... והובילונו בחשכת הלילה לתחנת הרכבת... כמו בהמות בשיירה ארוכה של קרונות משא אטומים והובילונו על פני רוסיה הגדולה. הוגלינו לארץ הרחוקה והמאיימת, היא סיביריה הקפואה.

מנחם (מוניה) אקרמן, ספר בלצי, ע' 567.

יהודים רבים מבלץ נאסרו, נחקרו ולאחר מספר חודשים נשלחו למחנות לעבודת כפיה ברחבי ברית המועצות. שמות כמה מהם נמצאים למטה.

אברמוביץ ברוך, סוחר וראש הסתדרות הציונים הכלליים בעיר. הוא נדון לשמונה שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה. בתום מאסרו שב לבלץ.

ברונשטיין מישה, עורך דין צעיר וחבר פעיל בבית"ר. הוא נדון לשמונה שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה. בתום מאסרו שב להוריו בבלץ.

גולדשטיין מנדל, עורך דין ומורה ללטינית בגימנסיה העברית בבלץ. חבר מצטיין בצעירי ציון. הוא נדון לשמונה שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה, שם נפטר.

ד"ר ל' גורפל, רופא ועסקן ציוני, ראש הסתדרות הציונים הרוויזיוניסטים בבלץ. הוא נדון לשמונה שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה.

דרדיק סוניה, חברה בצעירי ציון – פועלי ציון. היא הוגלתה לסיביר. בסיביר הואשמה בתעמולה אנטי סובייטית ונדונה לשמונה שנות עבודת כפיה במחנות וחמש שנות גלות. היא חזרה מסיביר ב-1957 עם השלמת העונש, התגוררה בצ'רנוביץ ועלתה לישראל ב-1970.

הופמן הירש, עורך דין וחבר הפרלמנט ברומניה, קרוב לארגון צעירי ציון – פועלי ציון. הוא נדון לשמונה שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה. לאחר ריצוי עונשו שב לקישינב, שם עבר בתור אח רפואי.

הייניכס (גייניכס) צבי, עורך דין ועיתונאי, עסקן ציוני, מייסד ארגון צעירי ציון בבלץ. הוא נדון לעשר שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה. בשנת 1957 עלה לישראל, והחל לפעול באיגוד העולמי של יהודי בסרביה.

היק (גיק) אלעזר, עסקן ציבורי שעמד בראש רוב המוסדות היהודיים בעיר. הוא היה מקורב לצעירי ציון – פועלי ציון, ונדון לשמונה שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה. הוא ריצה עונשו ובאמצע שנות ה-50 עלה לישראל בעזרת ידידו, המשורר יעקב פיכמן.

טרכטמן פניה, ציונית פעילת בית"ר. הוגלתה לסיביר. לאחר חזרתה מסיביר עלתה לארץ ועבדה כאחות בבית אבות.

כץ רפאל, מנהל הגימנסיה בבלץ. הוא ואשתו הוגלו לסיביר, שם נפטרו.

ליפסון גדליה, ראש הסתדרות הציונים הכלליים בעיר. הוא הוגלה לסיביר, שם נפטר.

מילגרום ברל, ממנהלי צעירי ציון – פועלי ציון בבלץ. ערב המלחמה עבר לקישינב, שם עבד במרכז צעירי ציון ובעיתונות היידיש. הוא נדון לעשר שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה בסיביר, שם התאבד.

פינקנזון יעקב, בעל בית דפוס, עסקן ציוני. הוא הוגלה לסיביר, שם נפטר.

קראסיוק אהרון, חקלאי, חבר צעירי ציון – פועלי ציון. הוא נדון לשמונה שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה בסיביר, שם נפטר עקב תנאי החיים הקשים.

שטערנבערג, י' ל', רב ועסקן ציוני, פעיל בקרנות הציוניות קרן היסוד והקרן הקיימת, חבר בהסתדרות הציונית-דתית "המזרחי". הוא נדון לשמונה שנות מאסר במחנה לעבודת כפיה, שם נפטר עקב תנאי החיים הקשים.

שיינברג בוריס, חרשתן, חבר בהסתדרות הציונים הכלליים בבלץ, פעל רבות למען הקרן הקיימת, היה מזכיר הקהילה היהודית בבלץ. הוא הוגלה לסיביר ושם נפטר.