חיי התרבות בבלץ (רומניה) לפני השואה
יהדות בלץ התאפיינה בחיי תרבות תוססים. בבלץ היתה שכבה רחבה של יהודים משכילים, שהיו מעורים בתרבות העברית ובתרבות היידיש. עם בוא השלטון הרומני, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הסתגלו רבים מהם לתרבות הרומנית. הגעתם של פליטים משכילים מאזורי הקרבות בין רומניה לרוסיה החייתה את חיי הרוח, התרבות והאמנות בעיר.
בית הספרים העבריים של פנחס לב-טוב ברחוב הניקולייבסקיה (מ-1918 - רחוב המלך פרדיננד), בלץ.
תאטרון
יהודי בלץ חיבבו את תאטרון היידיש, ולהקות מפורסמות פקדו את העיר לעתים קרובות, בהן כאלה שהציגו הצגות מוסיקליות עם תזמורת. להקת התאטרון "הבמה היהודית העממית החופשית הווילנאית" פקדה את בסרביה, ובבואה לבלץ קיבלה הקהילה את פניה במוסיקה. שחקנית התיאטרון דינה קניג היתה פופולרית ביותר בשנות השלושים בבלץ, וכמותה גם סידי טאל. קניג נישאה לזמר ולשחקן היידי יליד בלץ, יצחק חביס. בתם היא ליא קניג, כלת פרס ישראל למשחק.
בבלץ פעלו חוגים תיאטרליים של שחקנים חובבים אשר הציגו מחזות וקיימו ערבי קריאה ומשפטים ספרותיים. בבלץ נולדו השחקן מוריס בראון (מנדל ברנשטיין), שחקן האופרטות היידי והחזן ליאון גולד, והזמרת איזה קרמר, זמרת יידית מפורסמת בשנות העשרים.
בבלץ פעלו כמה אולמות תאטרון, בהם האולם "אוניריה" (Unirea), אותו הקים פלדמן בתחילת המאה וניהל האמרגן פלום. תיאטרון "סאפו" העלה מחזות קלאסיים ומודרניים, ומילא אולמות בהצגותיו. עוד פעל בבלץ "התיאטרון הקטן" וכן שלושה בתי ראינוע שהקרינו סרטים אילמים. לעתים היתה שלישיית נגנים מלווה את הסרטים בפסנתר, צ'לו וכינור.
ספרות וספריות
בלץ היתה מקום מושבם של המשורר העברי הנודע יעקב פיכמן, שעלה משם לארץ ישראל, ושל סופרי היידיש אפרים אוירבך, זליג ברדיצ'בר ולייב קאז'בר (וינשטיין). בבלץ פעלה ספרייה עירונית גדולה וכן מספר ספריות ציבוריות ובהן ספרים בעברית, יידיש, רוסית ורומנית. בגימנסיה העברית היתה ספריה גדולה ומעודכנת, שאותה ניהל המורה להיסטוריה מאיר גרוזמן ובה תמך המורה והסופר לייב קופרשטיין באמצעות רכישת ספרים מארץ ישראל ומחנות הספרים הגדולה של לב-טוב בבלץ.
בבלץ הופיע הביטאון הספרותי העברי "שורות", שהופץ ברומניה כולה. עורך הביטאונים היה לייב קופרשטיין, שנזכר לעיל. עם סגירת "שורות", בצו השלטונות שאסרו על פרסום כתבי עת בעברית, התחכם קופרשטיין והחל להוציא כתב עת בשם "אודים" תחת הגדרה של "ספרים", שכן האיסור לא כלל ספרים.
בבלץ פעלו בתי דפוס יהודיים ורומניים, ביניהם בית הדפוס המודרני של פינקנזון, השני בחשיבותו בבסרביה וכן ההוצאה לאור של פנחס לב-טוב, שפרסמה ספרי לימוד בעברית, החזיקה חנות ספרים ואף פרסמה עיתון מקומי, "עלון בלצי". בספריה של הוצאת לב-טוב השתמשו בכל בתי הספר העבריים בבסרביה וברומניה. בנו של פנחס, משה, היה אחד הפסנתרנים המקצועיים הראשונים של בלץ.
מוסיקה
לעתים אורגנו קונצרטים בגימנסיה העברית, בה אף היתה תזמורת כלי נשיפה קבועה. קהל חובבי המוסיקה בבלץ זכה לביקוריהם של מוסיקאים בעלי שם בין-לאומי, בהם פסנתרנים, כנרים, צ'לנים, נגני כלי נשיפה, זמרים וזמרות, ובכלל זה זמרי אופרה.
המשפחות היהודיות המשכילות בעיר שלחו את בנותיהן – ולעתים גם את בניהן – ללמוד נגינה על פסנתר. בבית הספר הפרטי של המורה לכינור בנימין (בנו) אקרלינג למדו רבים מילדי הקהילה, בהם יחזקאל (אוסקר) דין, לימים הכנר הראשי של התזמורת הסימפונית בקישינב וכן יוסף ברנשטיין. ברנשטיין התגלה ככנר בעל כשרון נדיר. אביו שלח אותו ללימודים בגרמניה, ובחופשות הקיץ שב ברנשטיין לבלץ והופיע בקונצרטים, בעודו בן 15. עם הקמת התזמורת הארץ-ישראלית (כיום – התזמורת הפילהרמונית הישראלית) ביוזמת ברוניסלב הוברמן, מצא בה ברנשטיין מקלט מרדיפות הנאצים. הוא ייסד את "רביעיית תל אביב" והיה בה כנר ראשון. לאחר מכן התקבל ל"תזמורת הסימפונית ניו יורק". מורהו הראשון של ברנשטיין, בנו אקרלינג - יוצא וינה ואיש התרבות הגרמנית שהשתקע בבלץ - נרצח על ידי הרומנים והגרמנים בשנת 1941.
איסר שוורצמן ניגן בכלים רבים. למשפחה היתה חנות לכלי נגינה. עקב כך היא היוותה בעיה מבחינת האידיאולוגיה המרקסיסטית ועל כן גורשה לסיביר ערב מלחמת העולם השניה. בבלץ היו מורים רבים למוסיקה, מלחינים, זמרים ונגנים. שלישיה קאמרית ליוותה לעתים בנגינתה את סרטי הקולנוע שהוקרנו בעיר. בעיר היו גם מספר פייטנים שחלקם זכו להצלחה רבה.
יאשה סרוקר יליד בלץ היה כנר מוכשר שנעצר על ידי הרומנים כפעיל קומוניסטי ונשלח לעבודת פרך במכרות המלח. לאחר סיפוח בסרביה ב-1940 ע"י ברית המועצות עבר סרוקר למוסקבה ועשה חיל ככנר, היה תלמידו של הכנר הנודע דוד אויסטרך.
ספורט
תנועת ספורט יהודית וציונית החלה לפעול בבלץ עם היווסדה של הגימנסיה העברית, בשנת 1918. מורי הספורט פלדמן וורצמן קיימו פעילות ספורט במסגרת הגימנסיה שכללה התעמלות ותרגילים על מקביליות. לאחר מכן החל הארגון לפעול בחצר של אחד מתלמודי התורה. רוב הפגישות היו בשבתות ובחגים. המוטו של התנועה היה "נפש בריאה בגוף בריא".
בשנת 1921, עם הופעת ארגוני נוער ציוניים בבלץ, נוסד בבלץ ארגון מכבי. בראשית קיומו של הארגון היו רוב השיחות ברוסית, אך הנימה השלטת בהן היתה ציונית. חברי "מכבי" בבלץ היו מראשוני תנועת החלוץ, וכבר ב-1926 יצאו להכשרה במקומות שונים ברומניה ואף מחוצה לה. מארגון מכבי בבלץ יצאו מייסדי תנועות בית"ר, גורדוניה וכן רבים מחברי השומר הצעיר. רוב חברי מכבי בבלץ שהגיעו לארץ ישראל במסגרת משחקי ה"מכביה", גם נשארו בה. חלוצי מכבי מבלץ היו בין מקימי היישובים אבן יהודה, פרדס חנה ונתניה.
שנים רבות פעל בבלץ מועדון שח-מט. לגימנסיה העברית בבלץ יצאו מוניטין כמרכז של שחקני שח פעילים, ובעיר התקיים טורניר שח שבו נטלו רבים משחקני השח בבלץ. הטורניר התקיים בפיקוח צוות שופטים, בביתו של תלמיד המחלקה השביעית בגימנסיה.