סיפורה של קהילה יהודית בטשביניה
תשעה עשר ק"מ מאושוויץ

כבר בסוף אוגוסט 1939 הורגשה מתיחות בטשביניה. השלטונות הפולניים התחילו בגיוס אנשי-מילואים לצבא, וביניהם גם יהודים. כן נטלו היהודים חלק בהכנות להגנה אנטי-אווירית של כל מפעלי התעשייה בעיר ובסביבתה. ביום הראשון למלחמה הפציץ חיל האוויר הגרמני את טשביניה ונפגעה בעיקר תחנת-הרכבת, שהייתה צומת חשוב של מסילות-הברזל. באותה הפצצה נהרגה גברת פלטשר שליוותה את בעלה שגויס לצבא הפולני. היא הייתה הקרבן היהודי הראשון בטשביניה. בו-ביום החלה בריחה המונית מן העיר ויהודים רבים הצטרפו אל זרם הנמלטים. כעבור זמן קצר התחילו הפליטים היהודים חוזרים לטשביניה וכמה מן החוזרים נרצחו בדרכם אליה. הגרמנים עשו טבח גם בפליטים שחזרו לטשביניה עצמה. באחד הימים העמידו חיילים ושוטרים משמרות במבואות העיר וארבו לשבים. כ-70 איש נתפסו והוצאו להורג. הם נקברו בקבר-אחים, ליד הגשר המקשר בין טשביניה לחשאנוב.

בימים הראשונים לכיבוש פרצו הגרמנים אל חנויות ודירות של יהודים וגזלו את רכושם. בסוף 1939 ובתחילת 1940 הוחרמו מפעלים שבבעלות יהודית ויהודי טשביניה חויבו בעבודות כפייה. שורה של גזרות הכבידו על יהודי שטביניה: הם סומנו, תנועתם הוגבלה ורכושם נגזל. בתחילת 1940 הוקם בטשביניה יודנראט שהיה כפוף למשה מרין, יושב ראש היודנראט המרכזי בסוסנוביץ, ובקיץ נצטוו היהודים לעבור למספר רחובות בעיר שהפכו לגטו. בסוף 1940 ובמחצית הראשונה של 1941 התחילו הגרמנים לחטוף גברים יהודים למחנות עבודה. ב-29 במאי 1942 החל גירוש יהודי טשביניה וב-7 ביוני גורשו היהודים האחרונים מטשביניה לאושוויץ.

במחצית השנייה של 1944 הוקם באזור טשביניה מחנה עבודה שהיה מסונף לאושוויץ. כל אסיריו היו יהודים והם הועבדו בפיתוח בתי זיקוק קיימים.

מהמשרפות מיתמרים עמודי עשן עצומים, נשפכים למעלה אל נהר שחור ענק, איטי מאוד, ששט מעל השמים, מעל בירקנאו, ונעלם מעל היערות בדרכו אל טשביניה. טרנספורט … כבר עולה בלהבות.

תדיאוש בורובסקי ("מכתבים למריה")