סיפורה של קהילה יהודית בטשביניה
תשעה עשר ק"מ מאושוויץ

בין שתי מלחמות העולם הייתה טשביניה מרכז תרבותי ורוחני. למרות היותה עיר קטנה, היו בה ארבעה בתי כנסת, חברת ביקור חולים, חברה קדישא, חברת תומכי עניים, אגודת נשים, חדר, ישיבות ושטיבלעך.

ב-1921 הוקם "תלמוד תורה" במתכונת של חדר מתוקן ובו חמש כיתות, שישה מלמדים ו-112 תלמידים. ה"תלמוד תורה" נתמך על ידי ארגון "עזרת תורה" מארצות-הברית. בעת המשבר הכלכלי הגדול (1929-1931) הקימה "אגודת הנשים" מטבח עממי ששירת בעיקר את הילדים העניים. מבחינה כלכלית באה מקצת רווחה ליהודי טשביניה כאשר נקבעה בטשביניה חצרו של האדמו"ר מבובוב, ר' בן-ציון בן רבי שלמה הלברשטאם, שקיבל ב-1905 מאביו, מייסד השושלת, את הנהגת חסידיו. ר' בן-ציון ישב בטשביניה בשנים 1932-1937 ואלפי חסידים נהרו אל חצרו, בעיקר בשבתות ובימי חג ומועד. רבים מבני העיר, וגם אלו שהתיישבו בה באותן שנים, התפרנסו מהיותם סמוכים לחצר האדמו"ר.

משנת 1918 כיהן ר' דב בעריש ויידנפלד כדומ"ץ (דיין ומורה צדק) בטשביניה. בשנת 1923 נבחר ר' דב בעריש לרב העיר והקים בה את ישיבת "כוכב מיעקב", שממנה יצאו תלמידי-חכמים רבים. רב אב בית דן דב בעריש פאר את שם הקהילה והיה אחד מגאוני הדור המוכרים בעולם הרבני. במלחמת-העולם השנייה ברח ר' דב בעריש ללבוב ומשם הוגלה לסיביר. ב-1946 הגיע לארץ-ישראל וחידש את הישיבה "כוכב מיעקב" (נפטר ב-1965).