סיפורה של קהילה יהודית בטשביניה
תשעה עשר ק"מ מאושוויץ

בימים האחרונים לפני פרוץ המלחמה נערך בפולין גיוס של כמיליון איש, בהם מעל 100,000 יהודים. מרביתם שרתו כחוגרים בחיל הרגלים.

כבר בסוף אוגוסט 1939 הורגשה מתיחות בטשביניה. השלטונות הפולניים התחילו בגיוס אנשי-מילואים וביניהם גם יהודים. כן נטלו היהודים חלק בהכנות להגנה אנטי-אווירית של כל מפעלי התעשייה בעיר ובסביבתה. ביום הראשון למלחמה הפציץ חיל האוויר הגרמני את העיר. נפגעה בעיקר תחנת-הרכבת, שהיתה צומת חשוב של מסילות-הברזל. באותה הפצצה נהרגה גברת פלטשר שליוותה את בעלה שגויס לצבא הפולני. היא הייתה הקרבן היהודי הראשון בטשביניה.

ב-28 בספטמבר נכנעה פולין לגרמניה וחיילים רבים נפלו בשבי. היהודים שביניהם קבלו יחס קשה ביותר. אלה מביניהם ששוחררו ממחנות השבויים, נכלאו בגטאות.

לאחר פלישת הגרמנים לשטחי ברית המועצות ביוני 1941, חיילים פולנים ובהם יהודים התנדבו לשרת בצבא האדום ונלחמו בשורותיו. כמו כן הוקם בברית המועצות צבא פולני בראשותו של הגנרל ולדיסלב אנדרס. יחסם של מפקדי היחידות בצבא אנדרס כלפי היהודים היה בדרך כלל עוין, ובכל זאת שרתו בצבא זה 4,000 יהודים, שהיוו כ-5 אחוזים מחייליו.

בסוף 1942 הגיעו חיילי צבא אנדרס לארץ ישראל דרך טהרן. כשלושת אלפים מהחיילים היהודים נשארו בארץ והצטרפו למחתרות הארץ-ישראליות. הלוחמים היהודים שנותרו בצבא אנדרס השתתפו בפלישה לאיטליה ובקרבות באזור מונטה קסינו. עשרים ושניים יהודים נפלו בקרבות מונטה קסינו, שישים ושניים נפצעו ורבים זכו באותות הצטיינות בסיום המלחמה.

במאי 1943, לאחר שצבא אנדרס עזב את ברית המועצות, הוקם בברית המועצות צבא פולני אחר. צבא זה לחם במזרח אירופה עד סיום המלחמה. הוא השתתף בקרבות לשחרור ורשה והגיע גם לברלין. מתוך 54,600 חיילים בצבא זה היו כ-2,400 יהודים. יש הסבורים כי היו עוד יהודים רבים בצבא זה, אך הם הסתירו את יהדותם על רקע התנכלויות אנטישמיות. שמונה מ-203 הקצינים היהודים בצבא זה הגיעו לדרגת גנרל בצבא פולין הקומוניסטית.