סיפורה של קהילה יהודית בטשביניה
תשעה עשר ק"מ מאושוויץ

לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר התחדש השלטון הפולני בעיירה, פרע האספסוף המקומי ביהודים. ב-3 בנובמבר 1918 הפגינו תושבי המקום לציון חידושו של השלטון הפולני. בין המפגינים היו יהודים שבאו בהמוניהם להפגין את נאמנותם. כשעמד ואלד, נציג היהודים, להשמיע את דבריו, נשמעו קריאות: "הלאה היהודים". בראש הקוראים עמד האנטישמי הידוע בטשביניה, ד"ר דובז'ינסקי. היהודים עברו לבית-הכנסת ובדיוניהם שם הוחלט להקים מיליציה יהודית. בראש המיליציה העירונית הכללית הועמד ד"ר דובז'ינסקי, וצעדו הראשון בתפקידו היה פירוק הנשק של המיליציה היהודית.

באווירה של פרעות עתידיות מיהרו התושבים הגויים בטשביניה לסמן את בתיהם בצלבים. כך צוינו כל בתי היהודים עבור המתפרעים. ואמנם, כעבור מספר ימים החל שוד בתיהם וחנויותיהם של היהודים. רבים מן היהודים הוכו קשות. הפורעים פרצו לבית-הכנסת וחיללו את ספרי-התורה. בערבו של יום הפרעות הגיעה יחידת-צבא מקרקוב, ואולם גם החיילים והמפקדים עמדו מנגד ולא הגיבו על המתרחש בעיירה. רק צרלוג, מנהל בית-הספר, ניסה לעצור בעד הפורעים.

ההתנכלויות ליהודים בטשביניה חזרו ונשנו ב-1919. תחנת הרכבת היתה מועדת לפורענות, ונוסעים יהודים אכן הוכו בה. לא אחת נגזזו זקניהם ופאותיהם, בעיקר בידי חיילי הגנרל האלר. לעתים השתתפו בהתנכלויות אלה גם פועלי בית-היציקה בטשביניה.