סיפורה של קהילה יהודית בטשביניה
תשעה עשר ק"מ מאושוויץ

בככר ליד תחנת הרכבת לא חכו לנו בעלי הכרכרות ("פיאקער") היהודים. הככר היתה ריקה....
בנק ליטנר, ספר "קהילת טשבין"

אחרי השחרור החלו הניצולים לחזור לערי ועיירות הולדתם בתקווה למצוא בני משפחה חיים. בפולין נשקף מראה החורבן מכל עבר. הבודדים שחזרו לטשביניה מצאו קומץ ניצולים, ובעלי המזל מביניהם מצאו בני משפחה ששרדו.

לא אחד ניגש עד לסף ביתו בו נולד, שם השאיר את הוריו ויקריו. נעמד והמתין בתקווה, שמא יפתח מישהו את דלת ביתו. אך נס זה לא קרה. היו שאזרו עוז ודפקו בדלת. הדלת נפתחה ונתקלנו במבט קר ועוין ובשאלה. מה משאלתך? לא באה תשובה מפינו... זלגו דמעותינו על גודל החורבן שהתגלה לעינינו.

מכל האוכלוסייה היהודית בטשביניה נותרו אחרי המלחמה כ-270 נפש. כ-160 עלו לישראל, כ-80 הגרו לארצות הברית והאחרים הגרו לאוסטרליה, צרפת ועוד. יוצאי טשביניה בישראל בנו חיים חדשים ותרמו את תרומתם בכל שטחי החיים, בביטחון, בהתיישבות, בתעשייה ובמסחר.

שלושה מיוצאי טשביניה נפלו במלחמת השחרור בלוחמם במסגרת "ההגנה" וצה"ל:
יעקב בן מאיר ורבקה גולדווסר, נצר אחרון למשפחתו שנספתה כולה, נפל בדרך לנוה יעקב.
אריה ידידיה (גוטליב) בן ניחה והרמן-צבי גוטליב, נפל במלחמה על שחרור חיפה.
יהודה בן רחל ועזריאל קינרייך נפל בקרב בעירק-סואידן (מצודת יואב).

יחד עם שיקום חייהם החלו הניצולים במלאכת ההנצחה. כשהגיעו ניצולי טשביניה לישראל, הביאו עמם כמה רגבים מאדמת בית הקברות היהודי בטשביניה ואפר עצמות הנרצחים ממשרפות אושוויץ-בירקנאו, כדי להטמינם באדמת הארץ.

יוצאי טשביניה שהגיעו לארץ ישראל לפני המלחמה התארגנו כבר בשנות המלחמה והקימו ועד בראשותו של  יצחק  פליישר. כשהגיעו הניצולים, צורף משה קלגסבלד כחבר לוועד ומאוחר יותר צורף גם אלימלך גרוס. הוועד עסק בתחילה בעזרה כלכלית ליוצאי העיר, אך עד מהרה הפכה הנצחת הקהילה וזכרם של הקרבנות למרכז פעילותו של הוועד.

הנצחת הקהילה

יוצאי טשביניה בישראל הקימו מצבות לזכר הנספים במרתף השואה בהר ציון בירושלים, בבית הקברות בחולון וביער בן שמן. יוצאי טשביניה בארה"ב הקימו מצבה בניו ג'רסי לזכר הקהילה. המצבה הראשונה לזכר יהודי טשביניה הוקמה בשנות החמישים במרתף השואה בהר ציון, שם גם הוטמנה מגילת ההשמדה שנכתבה בידי סופר סת"ם, בה מונצחת הקהילה ורשומים שמות הקרבנות.

מאז שנות החמישים נהגו ניצולי טשביניה ובני משפחותיהם להתכנס מדי שנה, בכ"ב בסיוון, לציין את היום בו חדלה הקהילה היהודית בטשביניה מלהתקיים. כ"ב בסיוון הינו התאריך העברי של ה-7 ביוני 1942, היום בו נשלחו אחרוני יהודי העיר למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ונרצחו בתאי הגז עם הגיעם.

מ-1984 החלו לקיים את האזכרות ליד המצבה לקדושי טשביניה שהוקמה בבית הקברות בחולון, שם הוטמנו רגבי העפר והאפר שהובאו מפולין. בשנים האחרונות נערכו האזכרות באולם חשאנוב ברחוב טרומפלדור בתל-אביב. האזכרה האחרונה התקיימה בשנת 2006.

"בכל שנה הגיעו פחות ופחות אנשים... כיום כבר אין יותר מניין, אין מי שיבוא לאזכרות. נותרנו רק שניים, אלימלך ואני. אנחנו עדיין הולכים, מדי שנה, לבית הקברות בחולון ביום כ"ב בסיוון."
משה קלגסבלד

בשנות ה-90 החלה מלאכת ההנצחה גם בפולין. בטשביניה עצמה הונצחה הקהילה בבית הקברות היהודי במקום. ב-1995 נטעו יוצאי טשביניה יער קדושים באזור בן שמן לזכר קהילתם. ביער נטעו אלף עצים והוקמה מצבה לזכרם.