סיפורה של קהילה יהודית בטשביניה
תשעה עשר ק"מ מאושוויץ

האדמו"ר השני בחסידות בובוב, רבי בן-ציון הלברשטם, נולד ב-1874 (תרל"ד) בעיירה ביקובסק שבגליציה. משפחתו עברה לעיירה בובוב ולאחר מותו של אביו, האדמו"ר ר' שלמה, נבחר ר' בן-ציון על ידי החסידים לאדמו"ר.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ברח ר' בן-ציון לאוסטריה ובסיומה שב לפולין. הוא ייסד בבובוב את ישיבת "עץ חיים" אליה נהרו תלמידים רבים והקים עשרות סניפים בכל רחבי גליציה.

ר' בן-ציון ישב בטשביניה בשנים 1937-1932 ואל חצרו נהרו אלפי חסידים, בעיקר בשבתות ובימי חג ומועד. רבים מבני העיר, וגם הללו שהתיישבו בה באותן השנים, התפרנסו מהיותם סמוכים לחצר האדמו"ר.

באוקטובר 1938, כשהגרמנים גרשו מגרמניה לפולין את היהודים אזרחי פולין, פנה ר' בן-ציון במכתב גלוי אל היהודים בפולין, ביקש שיעזרו לפליטים שהגיעו בחוסר כל ואף ניסה להסביר את מהותן של הצרות שנתרגשו באותה העת על העם היהודי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח ר' בן-ציון ללבוב שהייתה תחת שלטון ברית המועצות על פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ והסתתר בחדר בביתו של אחד מחסידיו. חסידיו ניסו להביא אותו לארצות הברית, אך לא הספיקו.

ב-30 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לבוב. בסוף יולי החלו האיכרים בסיוע השוטרים האוקראינים לערוך פוגרום ביהודי העיר. בשעות אחר הצהריים של ה-25 ביולי פרצו לבית בו התאכסן ר' בן ציון והורו לו להתלוות אליהם. בנו, ר' משה אהרן, ליווה אותו ויחד עם יהודים נוספים התאספו בקרן רחוב והחלו לצעוד לפי הוראת השוטרים. חולשתו של ר' בן ציון לא אפשרה לו לעמוד בקצב הצעידה המהיר וכאשר עבר לסוף הטור החלו השוטרים להכותו באלותיהם והורו לו להזדרז. הצעדה נמשכה עד שהגיעו האסירים למפקדת הגסטאפו. בני משפחתו של ר' בן-ציון ניסו בכל דרך להביא לשחרור האסירים, אך לאחר שלושה ימים הוצא ר' בן ציון להורג ביער יאנובר יחד עם בנו, שלושת חתניו ויתר האסירים.