סיפורה של קהילה יהודית בטשביניה
תשעה עשר ק"מ מאושוויץ

דב בעריש ויידנפלד נולד ב-1881 בהרימלוב (Grzymalow) בגליציה. אביו, ר' יעקב ויידנפלד, מחבר הספר "כוכב מיעקב", רב העיר ומחסידי הוסיאטין, נפטר כשדב בעריש היה נער. לאחר נישואיו, עבר ר' דב בעריש לטשביניה. הוא התפרנס ממסחר בנפט ובאריגים לצד לימוד תורה והתפרסם בכל רחבי פולין בגאונותו, חריפותו וידיעותיו הרבות.

שנים רבות סרב ר' דב בעריש לקבל משרת רבנות והתעקש להתפרנס ממסחר. ב-1918 פשט את הרגל וקיבל על עצמו משרת מורה. בשנת 1923 התמנה לרב של טשביניה, כיהן כאב"ד (אב בית דין) והקים במקום את ישיבת "כוכב מיעקב", על שם אביו, ישיבה שמשכה תלמידים מכל רחבי פולין. שיעוריו ופסקיו כונסו בספר שו"תים (שאלות ותשובות) בשם "דובב מישרים".

עם פרוץ המלחמה התעורר חשש כבד לחיי ר' דב בעריש, מאחר שדמותו הייתה מפורסמת מאוד ובעיתון המפלגה הנאצית "דר שטירמר" פורסמה תמונתו כמבוקש. בשלהי 1939 נמלט ר' דב בעריש מטשביניה ללבוב, שם שהה תשעה חודשים. בתקופה זו הופנו אליו שאלות רבות שעסקו בבעיות השעה. רוב השאלות מופיעות בספרו "דובב מישרים", שיצא לאור לאחר המלחמה.

ב-1940 נעצר ר' דב בעריש בידי המשטרה החשאית הסובייטית כנתין זר וגורש עם משפחתו ליערות סברדלובסק בסיביר, שם הועסק בעבודת פרך. היו ניסיונות להצילו מקרון הגירוש אך הוא סירב להינצל. בסיביר המשיך לעסוק בתורה וענה לשואלים, ביניהם גם תלמידיו שנפוצו ברחבי אירופה. את התשובות רשם על נייר אריזה, גזירי עץ וקרעים של שקי מלט, וכך הן נשתמרו. בשנת 1942 הועבר ר' דב בעריש עם גולים אחרים לבוכרה וב-1946 הצליח לצאת מרוסיה והגיע לארץ-ישראל עם משפחתו ששרדה עמו.

בארץ הלך שמו של ר' דב בעריש לפניו והוא הוכר כאחד מגדולי הדור ופוסקיו. הוא כיהן כאחד מראשי מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" ועמד בראש מאבקיה הציבוריים. הוא התגורר בשכונת שערי חסד בירושלים וייסד את ישיבת "כוכב מיעקב – טשעבין".

ר' דב בעריש ויידנפלד נפטר ב- 1965 בירושלים בגיל 84.