מבוא

ד"ר חוי דרייפוס

מרד גטו ורשה פרץ בערב ליל הסדר של שנת תש"ג, 19 באפריל 1943. היתה זו ההתקוממות העירונית הראשונה באירופה הכבושה ומעשה ההתנגדות הגדול ביותר שנעשה על ידי יהודים בתקופת השואה. עוד בימי מלחמת העולם השנייה נפוצו הדיו של המרד בפולין הכבושה ומחוצה לה, ובמהרה הפך מרד גטו ורשה לאחד האירועים המוכרים ביותר בתולדות שואת יהודי אירופה. עבור יהודים ולא יהודים כאחד הוא מהווה עד היום סמל לגבורה נואשת ולמאבק איתנים של רוח האדם היהודי.

וכך, עמד מרד גטו ורשה במוקד הזיכרון הציבורי כמו גם במוקד מחקר השואה מאז דיכויו האכזרי באביב 1943. בשנים הללו פורסמו עשרות רבות של מחקרים אקדמיים, קבצי תעודות וזיכרונות אישיים בנושא, והיבטים רבים של ארגוני ההתנגדות שנטלו בו חלק נחקרו לעומק. לצד העיסוק הניכר בארגון היהודי הלוחם (אי"ל, Żydowska Organizacja Bojowa – ŻOB) בהנהגתו של מרדכי אנילביץ', נכתבו גם חיבורים חשובים שעסקו באיגוד הצבאי היהודי (ZZW, Wydowski Zwiazek Wojskowy) בראשותם של פאבל פרנקל וליאון רודל. יחד עם זאת נראה כי המחקר כמו גם הזירה הציבורית התעלמו כמעט לחלוטין מגורלם של עשרות אלפי היהודים שעדיין חיו בגטו בפרוץ המרד. את נס המרד הניפו אמנם חברי תנועות הנוער - הציוניות והלא ציוניות גם יחד - אולם את כובד משקלו נשאו אלפי היהודים שחיו בגטו עד אז ושסירבו להתפנות ממנו גם כאשר הפך כולו למלכודת אש.

זאת ועוד, עיון מעמיק בתולדות גטו ורשה בתקופת השואה מעלה חללים נוספים הקיימים בידע הנוגע למרד, קורותיו ומקורותיו. כך למשל, חיי היום יום של יהודי גטו ורשה, זכו למקום מרכזי בחקר השואה ואף שימשו זירה לבחינת סוגיות חברתיות ותרבותיות רבות. אך העיסוק בחיי החברה היהודית – כפרטים וכציבור – נתחם לרוב בקיץ 1942, כאשר מרבית תושבי הגטו נשלחו לטרבלינקה ונרצחו שם. בחינת גורלם של יהודי ורשה – על היבטיו החברתיים-כלכליים-תרבותיים ועוד – בחודשים האחרונים לקיום הגטו – נעדר כמעט כליל מחקר גטו ורשה. ברם היכולת שלנו להתחקות אחר ההתנסות של שרידי יהודי ורשה במהלך המרד קשורה קשר הדוק לעיסוק בחייהם של אלו שנותרו – ולו באופן זמני – בין גבולותיו לאחר הגירושים ההמוניים.

במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג, אשר עוסק ב"התקוממות ומרי בשואה - בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה", בחרנו להאיר מספר היבטים מרכזיים של מרד גטו ורשה, בהם ידועים יותר ובהם מוכרים הרבה פחות. בין השאר נבקש לבחון את השאלות הבאות: כיצד התנהלו חייהם של שארית יהודי ורשה לאחר הגירוש הגדול? מה היו נקודות המפנה של תנועות ההתנגדות כמו גם של הציבור כולו במהלך החודשים האחרונים לקיומו של גטו ורשה ומה התרחש בגטו במהלך ינואר 1943? מה היה חלקה במרד של האוכלוסייה היהודית שלא השתייכה לארגוני ההתנגדות וכיצד תרמה ההתבצר ות היהודית בבונקרים למאבק נגד הגרמנים? כיצד התנהלה הלחימה היהודית במהלך המרד ומה התרחש בהריסות הגטו לאחר הסיום הרשמי של דיכוי המרד?

היכולת שלנו לענות על שאלות אלו ורבות אחרות מתבססת בראש ובראשונה על המקורות הרבים המצויים בידנו, ובכללם יומנים וזיכרונות בני הזמן; תיעוד גרמני; כמו גם עדויות מאוחרות בכתב ובעל פה ובהן עדויות וידאו של יהודים שנטלו חלק במרד.

בתערוכה זו מובאים קטעים נבחרים מתוך שעות רבות של עדויות וידיאו אותן מסרו רבים מניצולי גטו ורשה ולוחמיו. חלק מיהודי הגטו הצליחו לחמוק מהגטו לאחר הלחימה שנערכה בו ושרדו בצד הארי במסתור, בזהות בדויה או ביערות; אחרים התבצרו בבונקרים שבגטו אולם נחשפו על ידי הגרמנים ונשלחו למחנות ריכוז והשמדה; והיו גם מתי-מעט שהצליחו לשרוד בין חורבות הגטו ההרוס ולהגיע ליום השחרור. אולם מרבית היהודים שנטלו חלק במרד גטו ורשה נרצחו אם במהלך הדיכוי האכזרי, אם בניסיונותיהם להיחלץ מהגטו הבוער, אם במחנות הגרמנים ואם בצד הארי. רק בודדים שרדו את התופת ומקצת מעדויותיהם מובאות בפניכם.

תיעוד ייחודי זה מאפשר לנו לשפוך אור על חיי הציבור היהודי במהלך מרד גטו ורשה באופן חדשני, ותורמים להבנתנו את אחד הפרקים המרכזיים בתולדות שואת יהודי אירופה.