ההכנות למרד: בין ינואר לאפריל 1943
התבצרות בגטו ורשה
בעקבות אירועי ינואר בגטו המשיכו חברי המחתרות בהכנות למאבק מזוין. טבילת האש הראשונה של הארגון היהודי הלוחם חיזקה את מעמדו בקרב יהודי הגטו כמו גם בקרב המחתרות הפולניות, אך גם חשפה את הקשיים העומדים בפניו - בייחוד המחסור החמור בנשק. מרבית הכסף לצורך רכישת נשק נלקח בכפיה מהיודנראט ומתושבי הגטו.
מיכאל קלפפיש... יחד עם יורק [אריה וילנר] הבריח... משלוח נשק ראשון – כעשרה אקדחים, אשר נציגי ועד-התיאום היהודי בצד הארי קיבלום מצד המחתרת הפולנית. האקדחים נארזו בתיבות קטנות וכוסו בשכבות מסמרים. התיבות הושמו בעגלת יד כסחורה רגילה... סמוך לנקודת ההברחה, עצר שוטר פולני את העגלה ודרש מן הסבל רשיון להובלת סחורה; כמה זהובים [זלוטי] הרגיעו עד-מהרה את סקרנותו והוא פנה והלך לו. ישראל גוטמן, מרד הנצורים, ע' 279
בתקופה זו עבר הארגון היהודי הלוחם ארגון וליכוד מחודש. הגטו חולק לשלושה אזורים קרביים עיקריים: הגטו המרכזי עליו פיקד ישראל קנל מ"עקיבא"; שטח השופים (מפעלי טבנס ושולץ) בפיקודו של יצחק-אנטק צוקרמן מ"דרור" (אשר סמוך לפרוץ המרד יצא לצד הארי של ורשה בשליחות אי"ל ובימי המרד ניסה להעביר נשק לגטו) שהוחלף באליעזר גלר מ"גורודוניה"; ושטח המברשתנים עליו פיקד מרק אדלמן, איש הבונד.
במקביל לארגון היהודי הלוחם המשיך להתארגן גם הארגון הצבאי היהודי, אצ"י, שבבסיס התארגנותו היו הזרם הרוויזיוניסטי ותנועת בית"ר. אצ"י קלט לשורותיו גם אנשים שלא השתייכו למסגרת פוליטית. הם עסקו בענישת משתפי פעולה עם הגרמנים, ברכישת נשק ובהכנות לקראת ההתקוממות. במשך הזמן תיאמו אי"ל ואצ"י את הפעולות ביניהם, חילקו גזרות לחימה בגטו וחלקו מידע אך לא התאחדו. נוסף על שני ארגונים אלו, שהוקמו על ידי גופים פוליטיים במחתרת, היו בגטו קבוצות "פראיות" וחמושות. חלקן ניצל את המצב בגטו לשוד אך ביניהן היו שהתארגנו למאבק בגרמנים. חלק מקבוצות אלה לקחו חלק במרד.
ישראל קנל (Israel Kanal)
חבר תנועת "עקיבא" ו"הארגון היהודי הלוחם" בגטו ורשה.
קנל נולד ב-1920 בבידגושץ' (Bydgoszcz). בתקופת הגטו בוורשה התגייס למשטרה היהודית, לפי דרישת תנועתו "עקיבא" והעמיד את עצמו לרשות המחתרת היהודית ואי"ל מיום הקמתם. ב-20 באוגוסט 1942 התנקש קנל, על פי החלטת המחתרת, בחייו של מפקד המשטרה היהודית, המומר יוסף שרינסקי (Josef Szerynski) ששיתף פעולה עם הגרמנים בגרוש יהודים לטרבלינקה. שרינסקי נפצע.
בימי מרד הגטו באפריל 1943 היה קנל מפקד הגטו המרכזי. במהלך דיכוי המרד, ב-10 במאי, יצא מהגטו דרך תעלות הביוב. הוא הצטרף לפרטיזנים ביערות וישקוב (Wyszkow), חלה וחזר לוורשה. מחלתו ומראהו היהודי הקשו על החבאתו בצד הארי וסודרו לו מסמכים של נתין זר. באוגוסט 1943 נתפס, גורש למחנה ברגן בלזן ומשם גורש לאושוויץ ונרצח.
בשנת 1945 הוענק לקנל עיטור "צלב הגבורה" מטעם הפיקוד העליון של הצבא הפולני.
אליעזר גלר (Eliezer Geller)
נולד ב-1919 באופוצ'נו (Opoczno). היה מיוזמי המחתרת הלוחמת בצ'נסטוכובה (Czestochowa) ובזגלמביה (Zagłębie). ב-1939 שרת בצבא הפולני, נפל בשבי הגרמני ושוחרר כעבור ארבעה חדשים. הוא הגיע לוורשה, נענה לקריאתו של ישראל זלצר (Yisrael Zeltzer), היחיד מהנהגת "גורדוניה" שנותר בחיים, ונרתם לפעילות תנועתית. הוא הפיץ את פרסומי תנועתו, "גורדוניה", במחתרת, ביקר בסניפי התנועה ברחבי פולין ויצר קשר עם לשכת "החלוץ" בז'נבה.
גלר לחם בקרבות ינואר 1943, מונה למפקד פלוגה באזור השופים (המפעלים) טבנס-שולץ (Toebbens-Schultz) ובמרד אפריל פיקד על פלוגה זו. כשפלוגתו ברחוב לשנו (Leszno) היתה נתונה במצור, קפץ מהקומה השניה והצליח להימלט.
ב-10 במאי 1943 יצא גלר מהגטו הבוער דרך תעלות הביוב והגיע למחבוא של חברי אי"ל בבית חרושת לצלולואיד ברחוב אחד-עשר בנובמבר (Listopadowa) מס. 10 ב-24 במאי פרצה שרפה בבית החרושת ושמונה מהחברים שהיו אתו נספו, ביניהם טוסיה אלטמן. גלר נכווה קשות אולם הצליח להימלט מהמקום ולהמשיך בפעילות בצד הארי. בקיץ 1943 נלכד, גורש למחנה ברגן בלזן ומשם גורש לאושוויץ ונרצח.
מיכאל קלפפיש
חבר מפלגת הבונד והארגון היהודי הלוחם. עסק בייצור נשק בגטו ורשה וברכישת כלי נשק. במהלך המרד לחם בשטח המברשתנים. נפל בקרב פנים אל פנים עם הגרמנים ב־20 באפריל, היום השני למרד.
אריה (יורק) וילנר
מראשי השומר הצעיר. חזר לוורשה באוקטובר 1941 ודיווח על רצח יהודים בידי גרמנים בליטא. נהרג במרד גטו ורשה, בבונקר ברחוב מילה 18, ב־8 במאי 1943.
![מרדכי אנילביץ' 1919 [1920]־1943](../../../en/exhibitions/warsaw_ghetto_testimonies/images/preparing_uprising/123Go1.jpg "מרדכי אנילביץ' 1919 [1920]־1943")
