חיסול גטו ורשה
כחודש ימים נלחמו יהודי גטו ורשה על נפשם. במהלך ימי המרד נספו רבים במלכודות האש והעשן. אחרים נרצחו ברחובות הגטו. הנותרים נשלחו לטרבלינקה, מיידנק ומחנות נוספים באזור לובלין. מעטים הצליחו לעבור לצד הארי של ורשה. הגטו הפך לעיי חרבות.
החלטתי לצאת. המראה שנתגלה לעיני עלה על כל המשוער. המרתף, שדרכו היו נכנסים אל המקלט שלנו, היה הרוס; קווי החשמל והמים – מנותקים. מבעד לפרצות בקירות נראה ים של להבות שליחכו מלמטה עד למעלה את אגפי הבניין הסמוכים. ענני עשן כיסו את עין השמים. האור היה חזק כמו ביום. החצר היתה מכוסה מכיתות זכוכית, לבנים, פח, עץ מפוחם, צינורות ושאר שברים, מסגרות של חלונות, זיזי חומה, רהיטים וכלי בית; כל אלה היוו מראה שקשה לתארו; קשה היה למצוא לו דמיון כלשהו. לא אחת כבר ראיתי הרס בחיי, ולו גם בימי המצור האחרונים על ורשה בשנת 1939, אבל ההרס הנוכחי עלה על כל מה שחזו עיני עד כה. ברוך גולדמן בתוך המרי והמרד בגיטו וארשה, ע' 274 .
אני יוצאת לרחוב, שרפה! הכל מסביב בוער. רחובות [שלמים]: מילה, זמנהוף, קוז'ה (Kurza), נאלווקי (Nalewki), לובייצקייגו (Lubeckiego), בקיצור - כל הרחובות בוערים. בוערים דירות, סדנאות, מחסנים, חנויות ובתים שלמים. הגטו כולו הוא ים של להבות. רוח חזקה מאוד נושבת ומפריחה ניצוצות מהבתים הבוערים אל אלו שעדיין אינם בוערים. האש מכלה הכל מיד. מראה מזעזע. האש מתפשטת כל כך מהר, שאנשים לא מספיקים לברוח מהבתים ונספים בהם... השרפה גרמה תנועה רבה ברחוב. אנשים עם צרורות רצים מבית לבית, מרחוב לרחוב. אין שום הצלה, אף אחד לא יודע היכן להסתתר. מחפשים בייאוש וכלום – שום הצלה, שום מקלט, בכול שולט המוות. חומות הגטו מוקפות לחלוטין, איש אינו יכול לצאת, אף לא להיכנס. בגדים בוערים על גופות האנשים. זעקות כאב ובכי, בתים ובונקרים בוערים, הכול, הכול עומד בלהבות. יומן אלמונית, בונקר ברחוב מילה. מקור: ארכיון לוחמי הגטאות
ב-16 במאי 1943 הרסו הגרמנים את בית-הכנסת הגדול ברחוב טלומצקה בוורשה, כאקט של סיום דיכוי המרד. על ההריסה פיקד גנרל יירגן שטרופ, מפקד יחידות האס-אס שדיכאו את המרד. לאלבום התצלומים המתעד את דיכוי המרד בגטו ורשה בחודשים אפריל ומאי 1943 הוסיף שטרופ את הכותרת: "אין עוד רובע יהודי בוורשה."
