הבריגדה המעופפת: הצלת ילדים ממחנה ג'קובו, קרואטיה

באפריל 1941 כבשו הגרמנים והאיטלקים את יוגוסלוויה. כחלק מהתכנית לפירוק יוגוסלוויה, הקימו הגרמנים מדינה גרורה - קרואטיה העצמאית בראשות אנטה פאבליץ' (Pavelić), מנהיג תנועת האוסטשה הקרואטית הבדלנית. בין השנים 1945-1941 רצח ממשלו של פאבליץ' בברוטליות כשלושים אלף יהודים, מאות אלפי סרבים ומתנגדי שלטון, ואלפי צוענים (רומה וסינטי). לאחר כינון קרואטיה העצמאית הוטלו על היהודים קנסות כבדים, תנועתם הוגבלה והם סומנו בטלאי צהוב.

בסוף נובמבר 1941 ציוו שלטונות הביטחון האוסטשים על אנשי הקהילה היהודית באוסייק למצוא מקום לכליאתם של כ-2,000 נשים וילדים. הקהילה באוסייק שמעה שבעיירה ג'קובו נמצאת טחנת קמח נטושה השייכת לכנסייה ואפשר לשכן בה אנשים רבים. הכנסייה התנגדה להפיכת הנכס שלה למחנה ריכוז. על אף ההתנגדות החרימו האוסטשים את טחנת הקמח וב-2 בדצמבר הובאו כ-1,200 נשים וילדים למחנה, רובם מסרייבו. ב-20 בדצמבר הובאו למחנה עוד כ-700 נפש. הרוב המכריע של האסירים היה יהודי. ביניהם היו כ-50 נשים סרביות לא יהודיות. בתחילה היה הארגון הפנימי במחנה בידי היהודים. בשער הוצבו שני שוטרים קרואטים מקומיים.

בקהילת אוסייק התארגנה יחידה שדאגה למחנות והיתה זקוקה למתנדבים. קבוצת צעירים בני הקהילה, "הבריגדה המעופפת", התנדבה ללכת לג'קובו ולארגן את המחנה. חברי הקבוצה לנו בבית מלון על יד תחנת הרכבת בעיירה והלכו כל יום ברגל לעבודה במחנה כדי להפוך את אולמות הטחנה ראויים למגורים. הם בנו דרגשי שינה ודאגו למזון ובגדים. הקהילה באוסייק מימנה את הבנייה ודאגה למזון, בגדים ותרופות לאסירים. גם קהילת וינקובצי (Vinkovci) אספה מזון ובגדים עבור אסירי המחנה.

בהשתדלות הקהילה היהודית באוסייק וכספי שוחד שהועברו למשטרה המקומית הסכימו השוטרים להוצאת ילדים מהמחנה ומסירתם למשפחות יהודיות באוסייק ווינקובצי. לאו גרינוואלד ואיזידור פררה מקהילת וינקובצי הגיעו במשאית לאסוף את הילדים. סיפר גרינוואלד:

אושר פיזור של 37 ילדים עד גיל 12... כשהגענו למחנה ג'קובו היתה שם רופאה יהודייה מקהילת אוסייק שעזרה לנו להכין את הילדים לווינקובצי... מספר משפחות שהכירו אותי... ניגשו אלי וביקשו שאקח את ילדיהם כדי שינצלו. המשאית היתה גדולה ומכוסה בברזנט, וכך ניצלתי את ההזדמנות ובלי להתחשב בתוצאות מעשיי, במקום האישור שבידי ל-37 ילדים לקחתי 57 ילדים, כך שרק הספרה האחרונה, המספר 7, תאם את האישור. כילד ה-57 לקחתי את סרינה ברודסקי.

הילדים פוזרו בין המשפחות היהודיות בווינקובצי ומשם הועברו לאוסייק, זגרב ומקומות אחרים. כמה מהם הועברו לספליט שהיתה בחלק של קרואטיה שהיה תחת השלטון האיטלקי. סרינה הגיעה לספליט ומשם הועברה יחד עם קבוצת ילדים לווילה אמה בנוננטולה (Nonantola), איטליה. משם הוברחו הילדים לשוויץ, וסרינה ביניהם.

בפברואר 1942 הגיעו לג'קובו עוד כ-1,200 יהודים - נשים וילדים – וכן נשים סרביות במצב גופני ירוד ממחנה סטרה גרדישקה (Stara Gradiška). הן היו רעבות, חולות ותשושות. עד מהרה פרצה במחנה מגפת טיפוס שהמיתה רבים. בבית העלמין בג'קובו טמונים 569 נשים וילדים שמתו במחנה.

במרס 1942 סולקו השוטרים המקומיים שניצבו בשער ובמקומם הגיעו אוסטשים ממחנה יסנובץ. על אנשי הקהילה באוסייק נאסר להיכנס למחנה. המזון שהמשיך להגיע מהקהילה הוחרם ברובו על ידי האוסטשים. היחס לאסירים היה אכזרי. ביוני 1942 חוסל המחנה וכ-2,400 הנשים והילדים שנותרו בו נשלחו ליסנובץ ונרצחו בהגיעם. בין הנרצחים היו הוריה של סרינה, לונה ולאו ברודסקי, ובתם דינה.

חברי "הבריגדה המעופפת" הצליחו לצאת בעת פינוי המחנה דרך חור שבקיר המבנה בו שהו ונמלטו לאוסייק.

באוגוסט 1942 חוסלו הקהילות היהודיות בווינקובצי ואוסייק.