יהושע-שנדור אונגַר: פעיל "המזרחי" בבית הזכוכית בבודפשט

יהושע-שנדור אונגר נולד ב-1895 בעיירה נאג'יטטן (Nagytétény) בהונגריה, כיום חלק מבודפשט. אביו היה הרב הראשי האורתודוקסי בעיירה. אונגר למד רפואת שיניים. במלחמת העולם הראשונה נקטעו לימודיו והוא שירת בצבא האוסטרו-הונגרי. לאחר המלחמה המשיך בלימודיו והיה פעיל בארגון הציוני הכללי ובצעירי המזרחי וכן היה פעיל באגודת הסטודנטים הציונים בבודפשט "מכביאה".

ד"ר אונגר נישא בבודפשט לאליזבט-רחל-אסתר ארנסט. ב-1928 נולדה בתם היחידה שושנה-ז'וז'ה. ד"ר אונגר החזיק בביתו קליניקה לרפואת שיניים. המשפחה חיה ברווחה וקיימה אורח חיים דתי. ב-1933 ביקרו בני הזוג אונגר בארץ ישראל ובדקו אפשרות עלייה. ב-1939 נסע שנדור שוב לארץ ישראל. פרוץ המלחמה טרפד את התכניות והמשפחה נותרה בבודפשט. שושנה מספרת שערב-ערב, לאחר העבודה במרפאה, הלך אביה לפעילות בסניף המזרחי בבודפשט. במסגרת עבודתו בסניף  סייע אונגר לפליטים יהודים שהגיעו לבודפשט מפולין ומסלובקיה.

במרס 1944 פלשו הגרמנים להונגריה. במאי החלו הגירושים ההמוניים של יהודים מערי השדה לאושוויץ ועד סוף יוני גורשו כ-430,000 יהודים. בהונגריה נותרו בעיקר יהודי בודפשט ויהודים שגויסו לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי.

משה-מיקלוש קראוס היה מראשי התנועה הציונית בהונגריה, איש המזרחי ומנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט. בסוף מאי 1944 נודע לו על גורלם של המגורשים ועל הרצח בתאי הגז באושוויץ-בירקנאו, והוא פעל להפצת המידע. בידיו היו 7,800 סרטיפיקטים – התרי עלייה לארץ ישראל (פלשתינה המנדטורית). למימוש הסרטיפיקטים גייס קראוס את קרל לוץ, סגן הקונסול השוויצרי בבודפשט, שייצג בין היתר את האינטרסים הבריטיים בהונגריה. לוץ הצליח לשכנע את הבריטים להחשיב את בעלי הסרטיפיקטים כנתינים בריטים, ופרש את חסותו על בעלי הסרטיפיקטים.

ביוני הסכימו ההונגרים ליציאתם של כ-7,800 בעלי הסרטיפיקטים. קראוס הגה את הרעיון להחשיב כל סרטיפיקט כסרטיפיקט משפחתי, וכך הגדיל את מספר הזכאים להגנה לכ-40,000. ארתור וייס, גדול יבואני הזכוכית בהונגריה, נתן לקראוס את בניין המשרדים שלו ברחוב ואדס 29 בבודפשט – בית הזכוכית. הבית הפך למוקד פעילות הצלה בניצוחם של קראוס ולוץ ולמקום הכנה וחלוקה של כתבי החסות. לצד פעילי המזרחי והציונים הכללים פעלו במקום גם נציגי התנועות של המחתרת החלוצית בבודפשט, הנוער הציוני, השומר הצעיר, דרור ומכבי הצעיר. הבית היה תחת חסות הקונסוליה השוויצרית. ב-24 ביולי נפתח בית הזכוכית רשמית לקהל. בין פעילי המזרחי במקום היה גם  שנדור אונגר. משפחתו עברה לגור שם בנובמבר, יחד עם פעילים נוספים ובני משפחותיהם, והמקום היה צר מלהכילם.

על התנאים בבית הזכוכית מספרת שושנה:

כל אחד הביא את המשפחה הקרובה שלו לגור בבית הזכוכית... זה היה בית מוגן... ואחר כך הביאו גם משפחה רחוקה וגם מכרים... היינו שם כמו סרדינים... בשום מקום לא היינו לבד, כך יום ולילה, במשך חודשים. היתה לי משאלה אחת – שאהיה פעם לבד בחדר.

על אביה מספרת שושנה שכל חייו היו למען ארץ ישראל ועם ישראל. אביה שהיה מפעילי הציונות הדתית, פעל תמיד מאחורי הקלעים ולא ידע פחד מהו. ב-1939, כשהיה בישראל כדי לארגן את עלייתם ופרצה המלחמה, אמר שזה היה היעוד שלו - לא להצליח לעלות אז - כי בשואה הציל אנשים.

ב-1949 עלתה משפחת אונגר לישראל. משה קראוס עלה לישראל ב-1952.

לצד קראוס ולוץ פעלו דיפלומטים נוספים להצלת יהודי בודפשט. ביניהם היו ראול ולנברג ופר אנגר, דיפלומטים שוודים שהנפיקו כתבי חסות והקימו בתי מחסה ליהודים בבודפשט; ג'ורג'ה מנדל-מנטלו, איש עסקים יהודי רומני שהיה הקונסול הכללי של אל סלוודור בהונגריה עד 1942 ופעל בשוויץ יחד עם הקונסול הכללי של אל סלוודור בשוויץ, חוסה קסטלנוס, להצלת יהודים באמצעות הנפקת מסמכי אזרחות מזויפים של אל סלוודור; ופרידריך בורן, נציג שוויץ בצלב האדום הבינלאומי בבודפשט שהקים בתים ליהודים בחסות הצלב האדום, ואחרים. בזכות פעילותם ניצלו עשרות אלפים מיהודי בודפשט.

לימים הוכרו, קרל לוץ ורעייתו גרטרוד, ראול ולנברג, פר אנגר, פרידריך בורן וחוסה ארתורו קסטלנוס כחסידי אומות העולם על ידי יד ושם.