"ד"ר אריך קליבנסקי... הציל את חיי", מסר בעדותו שמואל חצור בציינו את שמו של מנהלה הנערץ של הגימנסיה היהודית "יבנה" בקלן שבגרמניה.
ד"ר מנחם אריך קליבנסקי (Klibansky) היה מנהל הגימנסיה "יבנה" מ-1929 עד שסגרה את שעריה ב-1942. קליבנסקי הצליח להציל עשרות מתלמידיו ולארגן את העברתם לאנגליה במסגרת הקינדרטרנספורט. קליבנסקי עצמו, רעייתו ושלושת בניו גורשו למזרח ונרצחו.
אריך קליבנסקי נולד ב-1900 בפרנקפורט ולמד באוניברסיטאות פרנקפורט, מרבורג ומינכן היסטוריה, ספרות גרמנית ושפות רומאניות. הוא נישא למֶטה דוד, מורה בבית ספר יהודי לבנות בפרנקפורט. בני הזוג חיו בברסלאו, שם לימד קליבנסקי בבית הספר התיכון היהודי. ב-1929 עברו השניים עם בנם בן השנה הנס-רפאל לקלן, שם נולד כעבור שנתיים בנם אלכסנדר. בשנת 1935 נולד בנם מיכאל.
קליבנסקי החל לנהל את הגימנסיה היהודית "יבנה" בעיר ושימש בה כמורה. בית ספר תיכון זה נפתח ב-1919, והיה התיכון היהודי הראשון שפעל בחבל הריין. בבית הספר למדו בנים ובנות יחדיו יהדות והתכוננו לבחינות הבגרות. מֶטה קליבנסקי לימדה בו אנגלית.
ב-1937 היו בבית הספר 423 תלמידים ותלמידות. בשנה זו החל קליבנסקי לפתח תכניות לימודים עבור תלמידיו בכיתות הגבוהות, במסגרתן היו לימודי עברית ובעיקר אנגלית במוקד העשייה החינוכית, כדי להקל על קליטתם אם יהגרו מגרמניה. התלמידים הוכנו לעמוד בבחינות של ‘Cambridge School Certificate’ .
קליבנסקי יצר קשרים עם קהילות יהודיות בלונדון, ליברפול, מנצ'סטר וברייטון בניסיון להעביר לאנגליה את בית הספר כולו, על תלמידיו, מוריו וציודו. ניסיונותיו להעביר את בית הספר בשלמותו לארץ ישראל לא צלחו.
במהלך אירועי ליל הבדולח בקלן נפגע גם בית הספר. החל מינואר 1939 הצליח קליבנסקי להוציא עשרות מתלמידיו וחלק ממורי הגימנסיה בארבע קבוצות ולהביאם לחוף מבטחים באנגליה.
שמואל חצור (קניגסהופר), אחד מתלמידי גימנסיה "יבנה", סיפר בעדותו שבעקבות אירועי ליל הבדולח "נפל לאמא האסימון". אמו, אלזה קניגסהופר, הבינה שצריך לצאת מגרמניה והסכימה שבנה יעזוב את גרמניה בחסות קליבנסקי. בינואר 1939 הגיע שמואל יחד עם כמה עשרות ילדים, בנים ובנות, לקהילה היהודית קריקלווד (Cricklewood) שבצפון מערב לונדון. הקהילה דאגה לכל מחסורם ואחד ממורי בית הספר שהגיע יחד אתם נעשה למנהל בית הספר של הקבוצה. שמואל הצליח להביא את אחיו הצעיר יוסף לאנגליה. האם נותרה בקלן ולימים נרצחה באושוויץ.
ב-28 בנובמבר 1938 פנה לודוויג פנס, אביו של תלמיד הגימנסיה פריץ פנס (לימים פרדריק מרשנד), לקליבנסקי בבקשה לצרף את בנו היחיד לקבוצת התלמידים היוצאת לאנגליה. "כרגע אין בידי לממן את כל ההוצאות", כתב לודוויג, "עם זאת, ברגע שאמצא עבודה חדשה בחו"ל, אני ערב לכל ההוצאות של בני. בינתיים אני מצפה שתלך לקראתי בנושא גובה התשלומים ומועדי פרעונם". בינואר 1939 יצא פריץ בן ה-13 עם תלמידי הגימנסיה לאנגליה. הוריו לודוויג ורוזלי פנס נותרו בקלן. ב-7 בדצמבר 1941 שולחו השניים לגטו ריגה שבלטביה. ככל הידוע, לודוויג נרצח במרס 1942 בגטו ורוזלי נשלחה ב-1944 מלטביה למחנה שטוטהוף ונרצחה.
בית הספר "יבנה" בקלן סגר את שעריו ב-1 ביולי 1942. קליבנסקי ניסה להוציא את משפחתו מגרמניה ולהגר לארצות הברית. היה זה מאוחר מדי. ב-20 ביולי 1942 שולחו קליבנסקי, רעייתו וילדיו לאזור מינסק ונרצחו בבורות הירי. יותר מ-130 מתלמידיו שרדו באנגליה.
ב-1990 הוקמה בקלן, במקום בו שכנה חצר הגימנסיה "יבנה", כיכר על שם ד"ר אריך קליבנסקי ובה אנדרטה לזכר כ-1,100 הילדים היהודים שנשלחו מקלן אל מותם.
ב-1977 מסרה שרלוט דוד דפי עד לזכר בני משפחת קליבנסקי, גיסתה מטה, גיסה אריך ואחייניה, הנס, אלכסנדר ומיכאל. ב-1990 ביקר פרדריק מרשנד (פריץ פנס) ביד ושם ומסר דפי עד לזכר הוריו, לודוויג ורוזלי פנס. ב-2020 מסר ליד ושם כריס מרשנד, בנו של פרדריק, תצלומים ומסמכים. חלקם מוצגים בתערוכה.