שמואל סקורניצקי – סנטוס מונטרו

שמואל סקורניצקי נולד ב-1899 בטומשוב מזובייצקי שבפולין. הוא נישא לרייזל-רוזלי סליווינסקי, ילידת לודז', וב-1923 היגרו בני הזוג לפריס, שם למד סקורניצקי משפטים והוסמך כעורך דין אזרחי. רוב לקוחותיו היו יהודים שהיגרו מפולין.

בני הזוג סקורניצקי חיו ברווחה בבית מידות בפריס וניהלו אורח חיים חילוני. ב-1934 נולדה בתם היחידה, ארלט. סקורניצקי היה סוציאליסט בהשקפותיו. "אבי רצה לחיות בצרפת, ארץ החופש, ארץ זכויות האדם", סיפרה ארלט. אמו ואחיו היגרו לארצות הברית.

לאחר כיבוש צרפת ביוני 1940 עזבו בני המשפחה את פריס והגיעו לטולוז. את ארלט העבירו לעיירה לַבור (Lavaur), שם שהתה אצל משפחה נוצרית. הוריה באו מדי פעם לבקרה. לסקורניצקי היה דרכון תקף עם ויזה לארצות הברית, אבל הוא בחר להישאר בצרפת. בטולוז ניהל סקורניצקי מפעל טקסטיל ועסק בפעילות מחתרתית במסגרתה הפיץ עלונים, עזר לטייסים בריטיים להגיע לספרד וסיפק לאנשים מסמכים מזויפים. בטולוז יצר סקורניצקי קשרים ופגש את קונסול ספרד, אנריקה שישב בסנט-אטיין. הקונסול היה זקוק לאדם בעל הכשרה משפטית וכושר ארגון כדי שיטפל בבקשות הרבות של יהודים נרדפים המבקשים לברוח מצרפת. סקורניצקי התמנה על ידי הקונסול ליועץ משפטי בשגרירות וקיבל מהקונסוליה תעודת זהות, בה צוין שהוא ספרדי מלידה בשם סנטוס מונטרו. רעייתו קיבלה תעודה על שם רוזה מונטרו. את השם "מונטרו" לקח סקורניצקי מתווית של בקבוק משקה אלכוהולי שהיה על שולחנו של הקונסול.
ב-1942-3 עזב הקונסול את צרפת וחזר לספרד. הוא מינה את סקורניצקי לממלא מקומו בטקס פרידה מרשים בנוכחות נציגי משטר וישי, נציגי הצבא הגרמני ואנשי גסטפו. סקורניצקי-מונטרו נעשה לקונסול ספרד בפועל בסנט-אטיין. תחת ניהולו הפך מתחם הקונסוליה למקום בו זויפו מסמכים, הוסתר נשק וניתן מקלט ליהודים ואנשי מחתרת צרפתים. במפגשיו עם אנשי הגסטפו ראה מפעם לפעם רשימות של יהודים המיועדים למעצר. הוא הצליח לקרוא את השמות ההפוכים בדף מולו, לשנן אותם ולהזהיר את הרשומים שעומדים לעצרם.

סקורניצקי לא ידע ספרדית אך נעזר בעובדי הקונסוליה שהיו ברובם ספרדים רפובליקנים ושמרו בסוד את זהותו. בתוקף סמכותו הצליח להשיג פטור לאלפי אזרחים ספרדים משילוח לעבודה בגרמניה.

במרס 1944, בעקבות מתקפה של המחתרת הצרפתית בסביבות סנט-אטיין על רכבת גרמנית, החל הגסטפו בסריקות מבית לבית. חוליית שוטרים גרמנים הגיעה לקונסוליה. עוד בטרם החלו בסריקות במקום, התפרץ מהווילה של הקונסוליה אדם נמוך קומה ושחום ובעט בחוזקה בסמל המשטרה הגרמני. "תסתלקו!" שאג סקורניצקי בזעם, "אני הקונסול הספרדי!" השוטרים עזבו במבוכה את המקום. עוד באותו הערב התייצב בקונסוליה מפקד המשטרה הגרמנית בסנט-אטיין, התנצל בפני סקורניצקי ומסר לו תת מקלע חדש להגנה עצמית. את תת המקלע העביר סקורניצקי לאנשי המחתרת שתקפו את הרכבת והסתתרו במרתף הקונסוליה.

לאחר שחרור צרפת חזרו בני משפחת סקורניצקי לפריס. האנשים שאת חייהם הציל כתבו לו מכתבי תודה, גם כדי שלא ייחשד כמי ששיתף פעולה עם הנאצים, שכן אירח אותם בקונסוליה והתרועע בתפקידו כקונסול עם אנשי הגסטפו באזור. ב-1947 יצא לאור בצרפתית ספרו של ז'אן נושה ; (הסיפור ההרואי של הפטריוט סקורניצקי-מונטרו). באותה שנה קיבל סקורניצקי מממשלת צרפת מדליה ותעודת הוקרה על פועלו במחתרת.

סקורניצקי הלך לעולמו ב-1974 בפריס.

ב-2019 מסרה ליד ושם בתו, ארלט זיסהולץ-פולדס, מסמכים ותצלומים במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים", חלקם מוצגים בתערוכה זו.