קורט הנמן ויואכים סימון, שנודע בכינוי שוּשוּ, נולדו ב-1919 בברלין ונפגשו ב-1937 בחוות הכשרה ציונית של תנועת "החלוץ" אלגוט בשלזיה שבגרמניה, בה שהו כ-90 חניכים. במהלך אירועי ליל הבדולח נתפסו חברי ההכשרה, ביניהם הנמן ושושו, ונכלאו בבוכנוולד. לאחר מאסרם נעשו מאמצים להוציאם מגרמניה ולהביאם לחוף מבטחים, גם אם זמני. עקב המגבלות שהטילו הנאצים על הכשרות בגרמניה הוקמו קבוצות הכשרה מחוץ לגרמניה, בארצות סקנדינוויה, בהולנד ובמדינות נוספות. קבוצות אלה הפכו לנתיב הכשרה מרכזי לקראת העלייה לארץ ישראל. ממשלת הולנד הסכימה לקבל חקלאים לשהות זמנית. רבים מחניכי אלגוט עברו להולנד ופוזרו בין משקי איכרים ב"הכשרת יחידים".
הנמן ושושו הגיעו להולנד בינואר 1939. בינואר 1940 עבר שושו לחוות ההכשרה הגדולה ורקדורף (Werkdorp, מילולית -"כפר עבודה") בווירינגרמיר,בה שהו כ-300 חניכים מגרמניה, ופגש את חברו הנמן. השניים לימדו עברית ועסקו בפעילות תרבותית.
במאי 1940 פלשו הגרמנים להולנד. שושו הצטרף להנהגת "החלוץ" באמסטרדם ונשלח ביולי 1940 למעון של עליית הנוער בלוסדרכט, ללמד ולהדריך. הנמן הצטרף להנהגת "החלוץ" ועבר לדוונטר, מרכז הכשרת היחידים, משם פעל.
לאחר הגירוש הראשון של יהודי הולנד ממחנה המעצר וסטרבורק למזרח ביולי 1942 השתתפו הנמן ושושו בישיבה של מרכז "החלוץ" בדוונטר, בה נקבע שיש להוריד את החברים והחניכים למחתרת ולחפש דרכי יציאה אל מחוץ להולנד.
ביולי 1942 נודע למדריכים בלוסדרכט כי עומדים לעצור 15 חניכים ולשלחם למחנה המעצר וסטרבורק. אחד המדריכים בלוסדרכט,מנחם פינקהוף, סיפר על כך לשכנתו מרים וטרמן, מורה במקצועה. מרים פנתה לעמיתה ההולנדי יופ וסטרוויל בבקשת עזרה. בעזרת יופ וחבריו נמצא בתוך ימים ספורים מסתור ל-51 חניכי לוסדרכט ולמדריכים. באוקטובר 1942 יצאה קבוצה בת 13 מחניכי לוסדרכט בנתיבי הבריחה לשוויץ. למרבה הצער, נתפסה הקבוצה בדרך והוסגרה לידי הגסטפו.
באוקטובר 1942 עבר שושו יחד עם עדינה אשתו, חברת מחתרת גם היא, את הגבול לבלגיה בחפשו נתיבי בריחה. הוא הצליח להגיע לצרפת ובמשך חודשים בנה מסלול בו ניתן יהיה למלט את החברים והחניכים מהולנד, דרך בלגיה וצרפת, לשוויץ וספרד. עדינה הגיעה לשוויץ ואילו שושו חזר להולנד ושב וחצה גבולות במסגרת נסיונות הברחה של יהודים.
ב-25 בדצמבר 1942 נתפס שושו בדרכו מבלגיה להולנד וברשותו מסמכים מזויפים וכסף. הוא הועבר לכלא ומשם הצליח להבריח ידיעה על מעצרו: "נתפסתי. מסרו בזהירות לעדינה". כעבור יומיים מת. ככל הנראה התאבד. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בעיר ברדה. לאחר המלחמה הקימו חבריו מצבה על קברו ועליה כתבו: "נתן את נפשו על נפש חבריו וקיום העם בימי המחתרת".
לאחר מותו של שושו ירד הנמן למחתרת והסתתר אצל ידידים הולנדים, מביתם המשיך בפעילותו. באוקטובר 1943 נעצרו הנמן וכמה מחבריו בדירת מסתור ברוטרדם. הנמן נשלח למחנה פוכט ומשם הועבר לווסטרבורק. לאנשי המחתרת היהודית בווסטרבורק נודע על בואו והם תכננו לשחררו עוד טרם כניסתו למחנה. לתדהמתם הורדו הנמן וחמישה מחבריהם מקרון העונשין כשהם כבולים בזוגות תחת שמירה קפדנית של שוטרים, ונכלאו בחדר מיוחד. הברחתו של הנמן לא היתה אפשרית עוד. בקושי הצליחו לבקרו ולהיפרד ממנו. הנמן שולח מווסטרבורק לאושוויץ וב-31 במרס 1944 נרצח במחנה. חברו למחתרת, גדעון דרך, העיד עליו: "הוא [קורט הנמן] לא חשב על עצמו; הוא ניסה להציל את חיי החברים. ... עד לזמן האחרון, בו נאלץ לזנוח את פעילותו ולהסתתר בעצמו, שמר על שלוותו. הידיעה שחיי אחרים תלויים בו העניקה לו אומץ להמשיך ולעמוד בסכנה".
שושו והנמן, שיחד עם אחרים הצילו עשרות יהודים, לא הצליחו להציל את עצמם. ב-1995 מסרה עדינה כוכבא, פעילה המחתרת החלוצית בהולנד ואלמנתו של שושו, דפי עד לזכרם של שושו והנמן.