נשים מזוהות עם הטיפול באחר. דבר זה נובע מהיותן נחשבות האחראיות על הטיפול במשפחה. זוהי מעין הרחבה של הטיפול במשפחה, וכזאת היא הייתה לגיטימית אף בתקופה של חברה פטריארכלית.
בתקופה שלפני השואה נשים עסקו במגוון תפקידים. הן עזרו בכלכלת הבית, ולעתים אף היו המפרנסות היחידות. הן הגיעו לתפקידים בעלי אופי אקדמי כגון רופאות ואחיות, עובדות סוציאליות, מרצות באוניברסיטאות ועוד, אך רובן היו בעיקר גננות, מורות, חנווניות, מטפלות, מבשלות ותופרות. מעטות היו בעלות כוח כלכלי, וודאי שלא היו ביניהן ממנהיגיה של היהדות האירופאית. אף במקומות שנשים יכלו מטבע הדברים להגיע לעמדות מפתח כמו בתנועה הציונית או בתנועות הנוער, עדיין נשים היו מיעוט ברמת ההנהגה.

דגם זה של התנהגות המשיך גם בתקופה השואה, ואף ניתן לומר כי הורחב. כמעט כל הנשים נאלצו לצאת לעבודה ולפרנס את משפחתן או שהנאצים אילצו אותן לעבוד במפעליהם. בתקופת הגטאות עסקו נשים בכל מיני עבודות, ככל שהזדמן, והיו נשים רבות שפנו לעבודה ציבורית של עזרה לזולת וטיפול באחר.

לעתים הן עסקו בעבודה כגון זו גם לפני השואה, אך רבות ניצלו את הכישורים שרכשו בהיותן עקרות בית, והרחיבו אותם לפעילות קהילתית. נשים ניהלו מטבחים ציבוריים, בתי ילדים, בנו רשתות לטיפול בקשישים. הן שימשו מורות ומטפלות לילדים שהוריהם נלקחו או שעבדו בעבודות כפייה. נשים טיפלו בנשים אחרות שכשלו ולא יכלו לטפל בעצמן ובמשפחתן. הן היו רופאות ואחיות הן בגטאות הן בשורות הפרטיזנים ובמחנות.

בשלב מסוים חלקן כבר היו ללא משפחה, והן מצאו נחמה מסוימת בכך שטיפלו באחרים. הן סיכנו את חייהן ואת בריאותן בכך שטיפלו בחולים במחלות מדבקות, ובכך שטיפלו בילדים בבתי ילדים מוסתרים. רבות מהן הלכו עם הילדים אל המוות אף כי יכלו להינצל. הן היו עסוקות מבוקר ועד ליל משום שהמצב הידרדר בכל רגע, ולמרות חולשתן הפיזית לא הרפו.

למרות כל זאת, עדיין לא הצליחו להגיע לעמדות מפתח בקהילות. בודדות היו ביודנראט, וגם אז עסקו בטיפול באחר. גם מי שכבר זכתה לעמדה ייחודית, כגון אישה שהוסמכה לרבנות, נעשתה בטרזין עובדת סוציאלית. מאידך, במחתרות נעשה שימוש בדימוי שאישה משמעה טיפול באחר, ומשנדרשו נשים להעביר חומרי מחתרת, הסוו עצמן כעובדות סוציאליות העוסקות בטיפול בילדים. תפקידן, גם אם היה בכיר, לא עזר להן גם מבחינת ההתנהגות כלפיהן. בפרטיזנים למשל, מקום שמעמדן היה נחות ממילא משום שבדרך כלל לא היו לוחמות, אף אם הקימו בתי חולים ועסקו בניתוחים ובהצלת חיים, עדיין היה עליהן לשטוף את הרצפות, לכבס בשביל הבחורים ולסבול מהטרדות מיניות.