זוגיות ומשפחה הם הבסיס של חברה אנושית. הם משקפים צורך נפשי וביולוגי. במציאות הקשה של החיים הם מספקים תמיכה והגנה. הם בסיס כלכלי לצורת החיים המקובלת. בשואה, כשהעולם מתערער מסביב, הזוגיות והמשפחה הם המקלט הכמעט יחיד. באפלת הרוע שיורדת על העולם המערבי, כתמי האור האלה מאירים חזק יותר, ומבטאים את הצורך החזק בקשר האנושי הבסיסי.

אנשים לא ידעו מה ילד יום, מה יקרה בעוד שעה. לפיכך הם ניסו לבנות מסגרות שייתנו להם אשליה של יציבות. אנשים התאהבו במקומות הבלתי אפשריים ביותר, אנשים נישאו כשאינם יודעים אם יוכלו לחיות יחד ואם יישארו בחיים יחד או לחוד. היה להם צורך בנישואים רשמיים לעתים כהגנה משילוח למזרח, ולעתים מתוך רצון להישלח יחד. היה להם צורך שהטקס יהיה מסורתי, ללבוש שמלה לבנה ולשים עליה טלאי, ללבוש חליפה מהודרת מימים של פעם, וגם עליה לשים טלאי. להנציח בתצלום את החתן והכלה עם המשפחה השמחה מסביב. כל אלה לצד זוגיות חופשית, של התחברויות מהירות, זמניות, ללא רשמיות. פעמים רבות הזוגיות הזו ביטאה צורך בהגנה מפני הסביבה, כמו אצל הפרטיזנים, ולעתים רק צורך נפשי בחום ובהבנה מול כל הרוע.

המשפחה ובן הזוג היו מקור לחוזק. הצורך להגן עליהם, להשיג עוד פת לחם, למכור מה שלא יהיה ברחובות הגטו, למי שאין לו ממילא כסף לקנות. לעמוד בתור שעות בקור מקפיא עם הסיר ביד, בעוד מטבח ציבורי. האהבה הגדולה והלב הנכמר מול חוסר האפשרות לספק את הצרכים המינימליים. הבחירות הבלתי אפשריות – לברוח ליער ולהשאיר את האשה עם הילדים, למסור את הילדים לחיות במחבוא.

ומנגד, התפרקות המשפחה, הרס המבנה המסורתי, ואי הצלחה לבנות מבנה חדש. חוסר האפשרות להתמודד יחד מול האימה. בן הזוג נתפס כמי שהוסיף למצוקה, כמי שלוקח במקום לתת, כפוגע בילדים. הכל הקצין וקרס. זוגיות היוותה דרך להשיג כסף, אוכל, חיים. אהבות אסורות, שספק אם היו מתרחשות בעולם שהיה.

הצבעים בהם נצבעו הזוגיות והמשפחה בשואה היו צבעים עזים. אל מול המוות שחיכה הם היו מקור לכאב בכל מקרה.