אין דבר מנוגד יותר משואה ונשיות. הנאצים שאפו לקחת את חייהם של היהודים, והיהודים ניסו לשרוד. מדובר בדברים הבסיסים ביותר: מוות, חיים, אוכל, הורות. דברים כנשיות הם מותרות בזמנים כאלה. ובכל זאת נשיות אצל נשים היא מרכיב בסיסי באישיותן. גם ברגעים הקשים ביותר, הן עסוקות גם בה. פגיעה בה, היא פגיעה בהיותן אדם שלם. כשהורידו להן באושוויץ את שער הראש והגוף פרקו הנאצים את אישיותן. כשיצאו הנשים ממה שנקרא הסאונה, הן היו צריכות לאסוף את כל הכוחות הטמונים בהן ולבנות אותה מחדש, כדי שיוכלו להרגיש כאדם.

נשיות בשואה משמעותה בעיקר פגיעה בנשיות, כחלק מהאלימות הכללית, כחלק מהדרך אל המוות. הפגיעה הזאת נעשתה בידי הנאצים ומשתפי הפעולה במכוון. אמנם חוקי הגזע הנאצים לא אפשרו מגע מיני בין הנאצים והקרבנות, אבל היו מספיק דרכים לפגוע בנשים גם אם לא באונס. הפשיטו אותן עירומות בראש חוצות, נגעו בגופן והיכו אותן. במחנות, הסלקציות בעירום היו דבר שבשגרה. אחת השיטות לשבור את האוכלוסייה היהודית הייתה לתת להמונים המקומיים להתפרע, לפני כניסת הנאצים. האלימות הקשה הזאת קיבלה ביטוי גם באונס נשים יהודיות. גם הגרמנים עשו זאת, כשלא פחדו שמפקדיהם יתפסו אותם. אחרים עשו זאת מתי שיכלו. גם הרוסים אנסו נשים רבות בעת שחרור המחנות, אף כי מצבן הבריאותי היה קשה.

היו נשים שהשתמשו במיניותן כדי לשרוד, וכדי להשיג הטבה כלשהי – להציל בן משפחה, לקבל פרוסת לחם. מבחינתן זה היה עוד אמצעי הישרדות. גם למראה טוב בשואה היתה משמעות של חיים – נשים לפני סלקציות מרחו את לחייהן, ולחי אימותיהן וחברותיהן בשאריות סומק ששמרו כעל בבת עיניהן. סומק זה הפך להיות מציל חיים. גם להיגיינה הייתה משמעות של הצלת חיים. מסרק כינים במחנה, יכול היה לקבוע את גורלה של אישה לחיים או למוות, שכן הכינים העבירו מחלות. במקרה הפחות גרוע הוא פשוט הציל מגירוד נוראי שמירר את חייהן של האסירות. כביסה ושמירה על ניקיון הגוף הפכו למשימות בלתי אפשריות, ובכל זאת נשים טרחו בכך, התרחצו במים קפואים אם התמזל מזלן והתאפשר, גם כשבחוץ שרר קור של חורף אירופאי קשה.

בתצלום של נשים בגטו, שמצלמים הרוצחים, מנסות הנשים להיראות לפתע במיטבן, להרים את הראש, להישיר מבט, לישר את השער. חרוז כתום זעיר מקשט בגד אסירים. האישה ששמה את החרוז שם, שמה אותו כדי להרגיש אדם, ולא כדי למצוא חן או להיות נאה. בתצלום של נשים בכניסה למחנה, תצלום של אסירים משלושה צדדים. נשים שהיו נשים רגילות עד לא מזמן, שלא פשעו, ולפתע מצולמות כפושעים הגרועים ביותר, קשרו את המטפחת כדי שתיראנה נאות יותר. לעתים יש סיכת ראש שהצליחו לשמור עליה מהבית, המחזיקה במה שנותר מהשער. בתצלום הסלקציות הנוראיות, מבחינים באם המחזיקה תינוק ולרגליה נעלי עקב, והיא משולחת אל מותה. מה חשבה אותה אישה כשנעלה נעלי עקב לפני השילוח. האם היו אלה הנעלים היחידות שנותרו לה, או שרצתה להיראות במיטבה, כשיגיעו לאן שחשבה שיגיעו. אלפי פרטים כאלה רואים אם מסתכלים בחומרים שנותרו.