השואה היא אירוע היסטורי של רצח ואלימות שביצעו הנאצים ועוזריהם כלפי העם היהודי. בסופה של דרך רצופה אלימות קשה, חיכה המוות לכל היהודים ואף לרבים מאלה שהיו פעם יהודים או צאצאי יהודים. אך אותה הדרך הייתה שונה, מבחינות מסוימות, לגבי נשים, גברים וילדים. בתערוכה זו אנו מנסים לחשוף את הסיפור האנושי שמאחורי הסיפור ההיסטורי. מתוך הסיפור הכולל של השואה, בחרנו לתת מקום לקולן הייחודי של הנשים.
כשלושה מיליון נשים, נערות וילדות נרצחו בשואה. האידיאולוגיה הנאצית רצתה להשמיד את כל הגזע היהודי, והנשים, כגורם הפריון היוו לפיכך חלק מאותה המטרה.
החברה בה חיה האישה היהודייה הייתה ברובה חברה פטריארכלית שמרנית, בה הגבר היה ראש המשפחה ולאישה היו תפקידים מסורתיים בבית, או כעזר בפרנסה. כפועל יוצא מכך נשים לא היו בדרך כלל בין המנהיגות היהודית שעליה הוטלה המשימה להנהיג את הציבור היהודי. הנשים היהודיות בשואה קיבלו עליהן את התפקיד המרכזי במשפחה שניתן לקרוא לו 'חיוב החיים' - לנסות ולשרוד בכל מצב.
אין אנו באים לספר בתערוכה זו מה עשו הנאצים ועוזריהם לנשים, אלא במידה המעטה המתבקשת. אנו שמים את הדגש על הפעולות והתגובות של הנשים היהודיות למצב. על המבקר לזכור כי מדובר באירוע שהביא את הרוע האנושי לשיאים, שלא היו כמותם. לפיכך, מגוון התגובות של הנשים לרוע זה שהופנה כלפיהן בכל אלימותו, הוא רחב ומגוון. כל תגובה היא לדעתנו בלתי שפיטה, גם כשאינה מובנת ומקובלת לפי הנורמות התרבותיות של חיי היומיום שלנו, שכן עלינו לזכור תמיד את המצבים הקיצוניים ביותר שבהן חיו נשים אלו בתקופת השואה.
התגובות קובצו לפי נושאים. לעתים מדובר בתגובות אישיות ולעתים ניתן לראות כי מדובר בתגובות שמאפיינות נשים רבות. ההתבגרות נעשתה מהירה מאוד בתקופת השואה, והנערות הצעירות קיבלו עליהן תפקידים של בוגרות. רבים מהזקנים הלכו לעולמם כבר בתקופת הגטו, ומי שנותר נרצח עם חיסול הגטאות. לפיכך הדגש העיקרי בתערוכה הוא על האישה הבוגרת: נשים שבשל גילן יכולות לקבל החלטות, ובעלות מחויבות לדאוג לקבוצת אנשים שנמצאים סביבן. הנשים בגיל זה נקרעו בין מחויבותן למשפחתן – הבעל והילדים, לבין מחויבותן להוריהן הקשישים. במקרים רבים הן גם לקחו אחריות על קבוצות אוכלוסייה נזקקות. לעצמן הן דאגו לרוב רק במקרים הקיצוניים ביותר, כשפעלו אינסטנקטיבית ולא כפועל יוצא של אישיותן.
אחד הדברים שאפיינו את השלבים הראשונים של המלחמה, בעיקר במזרח אירופה, הוא לקיחתם של הגברים לעבודות כפייה או הימלטותם למזרח. הדבר התרחש משום שנפוצה דעה שלגברים הכיבוש הוא מצב מסוכן, ואילו בנשים ובילדים לא ייגעו. בשני המקרים, ובמקרים נוספים שהתרחשו מאוחר יותר כגון יציאה ליערות או כתוצאה מרצח של הגברים, נשארו נשים רבות לבד עם הילדים והקשישים, והם אלו שהרכיבו חלק גדול מאוכלוסיית הגטאות.
גם כאשר נשארו הגברים, הרי שבמקרים רבים מכיוון שלא יכלו יותר להיות המפרנסים, הם נשברו נפשית, ותפקידם המסורתי להיות ראש המשפחה נפגע. כתוצאה מכך הנשים לקחו עליהן את התפקיד להביא אוכל לבני הבית, ולדאוג לתפקוד מינימלי של המשפחה למרות המצב הקשה. לקיחת אחריות זו מוסברת בכך שתפקידיהן המסורתיים במשפחה יצרו בהן את הכישורים לתפקד במצבי לחץ הישרדותיים. כמו כן הן לא ייחסו חשיבות לנושא הכבוד העצמי, והמטרה של הבאת המזון ושמירה על היגיינה בסיסית היו כוח מניע בעבורן. ניתן לראות שלעתים הייתה בכך העצמה של ממש לכוחן.
עמנואל רינגלבלום, ההיסטוריון שתיעד את גטו ורשה, כותב על כך ביומנו "... היסטוריון העתיד יצטרך להקדיש דף הולם לאישה היהודייה במלחמה. היא תתפוס דף חשוב בהיסטוריה היהודית על אומץ לבה וכושר עמידתה. בזכותה עלה בידי אלפי משפחות להתגבר על אימת הימים."
הזיהוי של האישה עם הילדים הן מצד הסביבה הן מצד הנשים עצמן, היה לכוח מניע מחד, אך מאידך גם הביא להשמדתה יחד אתם במקרים רבים.
במקרים שבהם שרדה האישה את ההשמדה ההמונית, והיתה חלק מכוח העבדים של הנאצים, היא נכנסה לעולם המחנות. שם, בדרך כלל במחנות של נשים בלבד, כשתוחלת החיים היא כשלושה חודשים, היא ניסתה לשקם את זהותה הנפשית לאחר שניטלו ממנה כל הסממנים של אינדיבידואליות, משפחה ותרבות חיים שהרכיבו את זהותה הקודמת. בפלנטות אלה, ששררו בהן חוקים שדעת אנוש מסרבת להבין, ניסו הנשים לשרוד באמצעות בניית קשר אנושי עם נשים אחרות המכונה 'משפחות חלופיות'. כמיהה לחיים למרות הכל, היא החוט המקשר ביניהן.
הנשים בשואה - במקום שבו לא הייתה להן דעה, הן למדו דעת. במקום שבו לא היה להן כוח, הן אספו כוח. במקום שבו לא הייתה להן ולמשפחתן זכות חיים, הן הלכו כל הדרך אל המוות והפכו כל דקה נוספת של חיים למשמעותית.
ביקשנו להשמיע את קולן של נשים אלה ולספר את סיפורן.
כתיבה ועריכה: יהודית ענבר
"... היסטוריון העתיד יצטרך להקדיש דף הולם לאישה היהודייה במלחמה. היא תתפוס דף חשוב בהיסטוריה היהודית על אומץ לבה וכושר עמידתה. בזכותה עלה בידי אלפי משפחות להתגבר על אימת הימים."
