כמיליון וחצי ילדים נספו בשואה. לכל ילד שנספה היו הורים שעמדו חסרי אונים ולא יכלו למנוע את רצח ילדיהם. האימהות, שגם הרוצחים מזהים את הקשר ההדוק עם ילדיהן, מקבלות לפיכך יחס בהתאם: הגורל המיועד להן משולב בגורל הילדים, ומדובר כמובן במוות.
אחת הדילמות הראשוניות שעמדו בפני המשפחה, כשעוד ניתן היה, היא למצוא מקום מסתור בעיקר לילדים. למצוא מקום מסתור לילד, היה תהליך מסובך, יקר ונדיר יחסית. כדי שהורה יהיה מוכן נפשית לעשות צעד כזה, מתוך ידיעה שאולי לא יראה יותר את ילדו, הייתה צריכה להיות לו תובנה שאחרת הגורל הוא מוות. קשה להפנים תובנה כזו, ולכן הרבה הורים לא מסרו את ילדיהם גם כשהדבר התאפשר.
בגטאות, האימהות היו עסוקות בהישרדות יום-יומית, בעיקר באספקת מזון ושמירת ההיגיינה למניעת מחלות. אימהות בהיריון רצו ברוב המקרים להפסיק את הריונן, שכן הבינו שלא יוכלו להאכיל את הרך הנולד ולטפל בו, כשיתר המשפחה שורדת בקושי. אף־על־פי־כן היו מקרים בודדים שנשים, דווקא בגלל המוות האורב בכל מקום, רצו ליצור חיים חדשים. בהמשך, הנאצים הוציאו איסור על הריונות וכל אישה הרה הייתה בסיכון להירצח מיד או להישלח למחנות המוות. משום שלא היו אמצעי מניעה, נשים נכנסו להיריון, ואם לא הייתה להן דרך לבצע הפלה, נחרץ גורלן.
ברצח על־ידי ירי בבורות ההריגה, נלקחה כל האוכלוסייה, ונרצחה יחד, בדרך כלל אחרי שהאנשים אולצו להתפשט מבגדיהם. אך היו גם מקרים שהגברים נלקחו בנפרד, והנשים והילדים נרצחו בנפרד.
אימהות לילדים בתור לסלקציה הן אולי האנשים היחידים שקיבלו מהרוצחים זכות בחירה – הבחירה ללכת עם הילדים אל מותם. אך גם שם, ברגעים שאין קשים מהם בהיסטוריה האנושית, גם שם לעתים נתלשו הילדים מידי הנשים המעטות שנבחרו בסלקציה לחיי העבדות, ונמסרו לסבתות, או למי שהיה לידם ושולחו אתם למוות.
ככלל לא היו ילדים במחנות. נשים הרות, ניסו לעתים להסתיר זאת, ובמקרים בודדים הצליחו לעשות הפלה. לידות כמעט ולא היו במחנות, ואם נולדו ילדים הם נרצחו בידי הנאצים, או הומתו בידי האימהות או בידי נשים אחרות. במחנה אושוויץ־בירקנאו נעשו ניסיונות לעיקור של נשים וגברים, במטרה לבצע בהמשך עיקורים המוניים במי שהנאצים היו מעוניינים שלא יהיו להם ילדים.
בתוך כל הטרור האלים הזה מצאו נשים כוחות נפש להמשיך ולאהוב את ילדיהן, לדאוג להם עד לרגע המוות, ולקבל החלטות הנוגעות לגורלם, ששום בן אנוש לא עמד בפניהן. היו אימהות שקיבלו החלטות, או שפעלו מתוך יצר הישרדות, בניגוד לנורמות המקובלות בחברה באשר לקשר של אם לילדיה. אימהות אלה הגיעו לכך מתוך מצוקה אדירה שנכפתה עליהן, אחרי חודשים ושנים של מאבק לחיים ולחיי משפחתן, כוחן לא עמד להן. היו אימהות שיכלו לבחור בחיים, אך בחרו למות עם ילדיהן, וגם זאת בחירה שאינה תמיד מובנת בימים רגילים.