סיפורה של הקהילה היהודית בפלונסק

צעיריה של אגודת "עזרא" היו ממקימיה של מפלגת "פועלי ציון" בפולין. בן-גוריון היה ממקימיו של סניף המפלגה בפלונסק. שליחי הבונד לפלונסק קיימו ויכוחים בבית הכנסת בעיר עם נציגיה של מפלגת "פועלי ציון". "הבונד שלח טובי נואמיו מהערים הקרובות להסתער על פלונסק," כתב בן-גוריון, "וסודרו בבית הכנסת הגדול ויכוחים פומביים ביני ובין שליחי ה"בונד." כל העיירה השתתפה בערנות רבה בפולמוס זה. מלבד המסורת המשכילית, העברית והציונית, פעל פה גם ה"לוקל-פטריוטיזם": אני, הלוחם נגד הבונד, הייתי בן העיר, ואילו שליחי הבונד היו זרים. היו מקרים שהיו סוגרים את החנויות בשעת הוויכוחים וכל בני העיר באו לבית הכנסת להיות נוכחים." "השליח התורן של הבונד היה מופיע בבית הכנסת בפלונסק, חגור אקדח ומלווה על ידי שני שומרי ראש. מולו היה עולה על הבמה דוד גרין. באווירה דרמטית, רווית מתח, היו השניים מתבוננים זה בזה; בדומיה שהיתה משתררת בבית הכנסת היה מתחיל הדו-קרב המילולי. לא עברו ימים רבים ודוד גרין ... בלם את התקפת הבונד על פלונסק והפך את "פועלי ציון" לזרם המרכזי בקרב צעירי העיירה" (מיכאל בר זוהר, בן-גוריון, עם עובד, 1975, ע' 41).

יחד יצאו [דוד בן-גוריון ורחל נלקין] לארץ. זה ליד זו ישבו בין חבריהם, שבאו להיפרד מהם בחצרו של אביגדור גרין, ידיהם שלובות על חזם, מבטיהם חגיגיים ורציניים היא בשמלה ארוכה וצווארון רקום, הוא ברובשקה לבנה, כובע מצחיה, מגפיים שחורים. מעבר לחברים שהסתופפו סביבם הביט לתוך עין המצלמה אביגדור גרין מחלון הבית הפתוח ולידו תלוי דגל של "פועלי ציון". יחד קמו דוד ורחל עם חבריהם כשפנו כולם מזרחה ושרו כמנהג "פועלי ציון" את "שיר השבועה

(מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, עם עובד, 1975, ע' 43).

דוד בן-גוריון היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל והנהיג את מדינת ישראל במשך עשר וחצי שנים כראש ממשלה ושר ביטחון, בשנים 1954-1948 ו-1963-1955.