חיי הדת בפלונסק בין מלחמות העולם
אורחות החיים הדתיים של יהודי פלונסק היו בעלי היבט ציוני. בסוף המאה ה-19 התמנה לכהונת הרב בפלונסק יחזקאל מיכלזון, מחברם של "בית יחזקאל", "חידושי יצהר" ו"דגן שמים". בשנת 1922 עבר הרב מיכלזון לוורשה אך עד ימיו האחרונים בגטו ורשה נודע בתור "הרב מפלונסק". את מקומו תפס הרב ישראל הלוי בורנשטיין, מחבר "כרם ישראל" ו"חוות יאיר", שהיה גם עסקן ציבור ונואם בחסד. הוא היה מנהיג המזרחי בפלונסק והשתתף כציר מטעם התנועה בקונגרס הציוני של 1925. הוא ביקר בארץ בשנות השלושים, שאף לעלות ארצה וחמישה מתוך שבעת ילדיו עלו. אשתו, חיה פרל, היתה ידועה בצעירותה כשחיינית. לאחר שעות העבודה היתה נוהגת לקרוא ולעתים היתה משחקת בשחמט עם בעלה. הרב בורנשטיין, רבה האחרון של קהילת פלונסק, נספה בגטו ורשה.
בפלונסק נולד הרב יהושע מרדכי צוקרקורן, שייסד את סניף "המזרחי" בפלונסק עם הרב אברהם גרין, אחיו הבכור של דוד בן-גוריון.
למראה המחלוקת העזה והמלחמה הקשה הנטושה בקרב שני הפלגים במחנה החרדים – "אגו"י" ו"המזרחי" – שהפכה אותו לשתי מערכות צוררות זו את זו, ושכל אחת מהן אינה בוררת באמצעי קרב, ותבערת המחלוקת אחזה כבר בכל פינות בית ישראל, ואין איש מאתנו יודע לאן נגיע במצב זה – הרפו! עלינו למצוא את שביל הזהב בו נוכל כולנו ללכת שלובי יד בעבודה, למרות כל ההבדלים והניגודים שבקרבנו, ואז יערה ה' עלינו רוח ממרום שתוביל לאחדותו של עמנו.
הרב צוקרקורן, "המזרחי", כ"ט בניסן תרפ"ב (1922), בתוך ספר פלונסק, ע' 246
הרב צוקרקורן שימש ברבנות בקהילות רבות בפולין. קהילות במערב אירופה ובארצות הברית הציעו לו לכהן ברבנות אצלן אך הוא סירב לעזוב את אמו ונותר בפולין. הוא נכלא בגטו ורשה עם ידידו, הרב בורנשטיין, ונספה בשואה.
בית הכנסת הגדול בפלונסק
בית הכנסת הגדול של פלונסק, ששכן ב"רחוב בית הכנסת", נבנה בסוף המאה ה-18. את ארון הקודש גילף במשך שבע שנים האמן שמואל גולדבאום. ליד בית הכנסת שכנו שלושה בתי מדרש. העתיק ביניהם נבנה בסגנון בתי הכנסת הספרדיים שלפני גירוש ספרד. הוא נבנה כשחלקו מתחת לאדמה, כדי שלא ינקר עיניים בגובהו. החדש ביניהם שימש את עשירי העיר, סוחרים ומשכילים. בית הכנסת הגדול נהרס בתקופת הכיבוש הגרמני.
החסידים היו מתפללים ב"שטיבלאך" שלהם. שאר היהודים התפללו בבית הכנסת הגדול ובשלושה בתי מדרש שהיו סמוכים לבית הכנסת. בית הכנסת בפלונסק הצטיין בארון קודש נהדר ומקושט להפליא שנחשב לאחד היפים ביותר בפולין. האמן יוסף בודקו מפלונסק צייר ארון קודש זה, והעתק הציור שמור בצריפי בשדה בוקר. מול בית הכנסת צפונה עמד בית המדרש "הישן" שבו התפללו לרוב בעלי מלאכה ועניי העיר. מאחורי בית הכנסת, מזרחה, עמד בית המדרש "התחתון" שבו היו מתפללים אנשי המעמד הבינוני הנמוך. מזרחה לו נבנה בשנות השמונים במאה ה-19 בית המדרש "החדש" על ידי עשיר חשוך בנים, יצחק כהן, ובו התפללו "פני" העיר – המשכילים וראשי הציונים. בו התפלל גם אבי, ובילדותי – גם אנוכי.
דוד בן-גוריון
רחוב בית הכנסת הגדול בפלונסק
צר הוא הרחוב. גם הבתים אשר לצדדיו אינם גדולים, בני קומה אחת או קומתיים בלבד, והם דבוקים זה בזה. גם החצרות קטנות, והסמטאות הצמודות לרחוב צרות אף יותר ממנו, בתיהן – נמוכי קומה וחלונותיהן – זעירים.
כאן, ברחוב זה ובסמטאות אלו, התגוררו בצפיפות רבה מאות משפחות של בעלי מלאכה ושכירי יום, סוחרי עופות ובעלי דוכנים בירידים, קצבים וסוחרי פרי, רוכלים, עגלונים ו"כלי קודש" [עוסקים ברבנות]. ומרכז חייהם – בית הכנסת ובתי המדרש ובית הקהילה ומוסדותיה. כאן נמצא גם "חדרים" אחדים, את בית "חינוך ילדים", את ה"ישיבה" ואת בית הדיין המקומי.
שמואל מאירי, פלונסק: קהילות ישראל בגולה, עע' 14-15