סיפורה של הקהילה היהודית בפלונסק

למרות הקשיים התנהלו בפלונסק בתקופה זו חיים כלכליים, תרבותיים ופוליטיים ערים. הכיבוש הגרמני איפשר למפלגות, לאיגודים המקצועיים ולארגונים החברתיים לפעול בגלוי. הקבוצות הציוניות, שהתארגנו עוד לפני המלחמה, הגבירו את פעילויות ההסברה והתרבות שלהן. הבונד שפעל במחתרת בימי השלטון הקומוניסטי חידש את פעולתו הגלויה. בשנת 1917 הוקמה בפלונסק ספרייה ציבורית, ובשנת 1918 נוסד בה סניף של אגודת ישראל.

עם תום המלחמה נכללה פלונסק בתחום פולין העצמאית. עם כניסת הצבא הפולני לפלונסק הואשמו היהודים בשיתוף פעולה עם הגרמנים, ובמקרים רבים פרעו חיילים פולנים ביהודים. עם פרוץ מלחמת פולין-ברית המועצות ב-1920 כבש הצבא האדום את העיר לזמן קצר והאלימות נגד היהודים גברה. בתקופה זו פרצה בעיר מגפת טיפוס ושרר בה רעב.

לאחר המלחמה סייעו לנזקקים בעיר ארגון הג'וינט, מוסדות תמיכה ציבוריים וכן קרובים בחוץ לארץ. בשנת העשרים נוסדו בפלונסק מספר ארגונים לעזרה הדדית. באגודת "ביקור חולים" עבדו פעילים בהתנדבות, וצרכיה של האגודה מומנו מתרומות ומהכנסות מארועים. איגוד הסוחרים היהודיים יזם את הקמת "הקופה הקואופרטיבית לאשראי". לאחר שנים מעטות הפכה קופה זו לבנק ומאוחר יותר הוקמה חברת "גמילות חסדים" שהעניקה אשראי ללא ריבית. בכל אחד מארגונים אלה היו מאות חברים.

מוסדות הסעד של הקהילה תמכו בעניים, בעיקר לקראת החגים, וסיפקו להם חומרי הסקה ובגדים חמים בחורף. חברות "ביקור חולים" ו"לינת הצדק" סייעו לעניי העיר ללא תשלום, בדיור ובטיפול רפואי. "רוח של התנדבות ושל מתן בסתר ציינה את יהודי פלונסק. לא אחת היית פוגש בשתי בעלות בית מכובדות העוברות מבית לבית לאסוף נדבות בשביל איזה נצרך – אך בלא שתגלינה את שם הנצרך, כדי שלא לביישו, חלילה" (קהילת פלונסק מראשיתה ועד חורבנה, ע' 18).

בהנהלת הקהילה היהודית בפלונסק היה רוב למפלגות הציוניות. הקהילה גבתה מסים מחברי הקהילה, דאגה לבחירתם ולמינויים של בעלי המשרות הדתיות (רב, דיינים, שוחטים, חזנים ועוד) והחזיקה את בתי הכנסת, בתי המדרש, מוסדות החינוך הדתיים ויתר המוסדות הדתיים בעיר.

שליש מחברי מועצת העירייה בפלונסק היו יהודים. יהודי פלונסק המשיכו להתפרנס ממסחר זעיר, מלאכה ובניין ומתעשיות המזון והכימיקלים. היו ביניהם סוחרי תבואה, עצים ובהמות וכן חייטים, סנדלרים, סבלים, קצבים וסוחרים, בעיקר סוחרי בגדים. עקב המשבר הכלכלי בקרב חקלאי הסביבה הצטמקו מקורות הקיום של הסוחרים ובעלי המלאכה היהודיים, שלקוחותיהם היו בין חקלאים אלה. צמצום המסחר נבע גם מתחרות גוברת מצד הסוחרים הפולנים וכן מהתגברות האנטישמיות. בשנות השלושים החלו פעולות חרם נגד יהודים ומדי פעם התקיימו הפגנות מול חנויותיהם תוך נסיון למנוע קונים מלהיכנס. אבנים יודו על בתים של יהודים ושמשות בבית הכנסת נופצו. השלטון המרכזי ניסה אף הוא לדחוק את רגליהם של היהודים מענפי הכלכלה. כל אלה הביאו להגירת יהודים מפלונסק לארץ ישראל, למערב אירופה, לצפון אמריקה, לאוסטרליה ולדרום אפריקה.

יהודי פלונסק הביעו מעורבות בחיי הציבור, הן בשעות של התרוממות הרוח והן בשעות מצוקה. בשוק המרכזי היו מתאספים ערב ערב יהודים מגודלי זקן, פועלים, עגלונים ובני נוער לשיחות בענייני דיומא ועל הבעיות שעמדו ברומו של עולם. תנועות הנוער הציוניות בעיר יצאו להפגנת ענק עם תלבושותיהן ודגליהן לרגל הצהרת בלפור ב-1917 וכן עם פתיחת האוניברסיטה העברית ב-1925. ב-1929 נערכה אסיפה המונית בבית הכנסת בעיר במחאה על הספר הלבן של פאספילד.