סיפורה של הקהילה היהודית בפלונסק

בסתיו 1941 הכניסו הגרמנים לגטו פלונסק את היהודים שעוד נותרו בנפות פלונסק ושיירפץ.

בתקופת הגטו גדל מספר אנשי המשטרה היהודית ל-40. בראשם המשיכו לעמוד לוין, איש דובז'ין, וסגנו, חנן (חוּנה) ראמק, אחיו של יושב ראש היודנראט. השוטרים חבשו בתחילה כובע עם סרט תכלת ולאחר זמן-מה לבשו מדים בצבע כחול כהה.

יהודי הגטו סבלו מהתנכלויות של המשטרה הגרמנית בפלונסק. היינריך פוך מהמשטרה הפלילית (Kripo) ועוזריו נהגו להגיע לגטו ולהתעלל ביהודים. פוך שרף את זקנם ופאותיהם של קורבנותיו. ככל הידוע, הרג פוך במו ידיו כמה יהודים.

ב-6 או ב-13 ביולי 1941 ריכזו הגרמנים את כל היהודים בפלונסק במגרש מאחורי בית הכנסת ובתי המדרש וערכו שם "סלקציה". יהודים שלא היו בידיהם תעודות נצטוו לעמוד מצד אחד והגרמנים נעמדו בשורה. כל יהודי חסר תעודה עבר על פניהם והוכה באלות. באותו יום גורשו מגטו פלונסק למחנה פומייחובק 1,200 יהודים שגרו בגטו ללא אישור, וגם יהודים מהגטו שעבדו ללא אישור אצל איכרים פולנים בסביבה.

הובילו אותנו במכוניות-משא לפומייחובק, בהגיענו לפומייחובק הכניסונו כל 165 איש לתוך אולם אחד. המחנק והצפיפות היו נוראים וגם אוכל לא קיבלנו במשך שלושה ימים. אנשים נפלו וגוועו ברעב. ביום הרביעי הביאו חבית מים וכל אחד רץ לקבל קצת מים. אז נורו כמה אנשים.

אלמוני, בתוך דפים על פלונסק מארכיון רינגלבלום, ספר פלונסק, ע' 508

הודים ופולנים בפלונסק עסקו במסחר בלתי חוקי ובהברחת מזון לגטו תוך סיכון חייהם. רבים מן המבריחים נתפסו ונרצחו, ביניהם האופה הפולני טדאוש אוסטרובסקי שהבריח לגטו כמויות גדולות של קמח.

היתה בפלונסק משפחה בשם גרוסמן. הם היו שלושה אחים: עזריאל פישל ויוסף. כל שלושתם נראו כשקצים ועל שום כך יצאו לעתים קרובות אל מחוץ לפלונסק כדי להבריח מצרכי מזון. אולם פעם איתרע מזלם. פישל נתפס ונאסר אך הצליח להימלט מבית הסוהר. בינתיים היו שני האחים האחרים שרויים בבית החולים, חולים בטיפוס. את שני האחים הללו הרגו ביריה בתוך בית החולים ואילו את פישל חיפשו בכל מקום. לאחר שבועיים הוא נתפס... והובא לפלונסק. העינויים שעברו על בן אדם זה עולים על כל דמיון אנושי. תחילה הוכה מכות אכזריות. אחר כך כבלוהו שני ז'אנדארמים בחבל והובילוהו בכל חוצות הגטו. כנהוג נקראה כל האוכלוסיה היהודית לצאת מן הבתים, כדי להסתכל בעונש הצפוי לעבריינים. באמצע הרחוב ביצעו בו מעשה לינץ'.

דוד קלמנובסקי, ספר פלונסק, ע' 441