שלמה צמח (1886-1974)
שלמה צמח נולד בפלונסק. הוא היה בחור ישיבה, פעיל ציוני וידידם של דוד בן גוריון ושמואל פוקס. בגיל 18 עלה צמח לארץ ישראל ללא הסכמת הוריו:
בחצות הלילה, משזזה הרכבת בבית הנתיבות הווינאי שבוורשה, ראיתי את עצמי עזוב ונשכח ועלוב. איש לא ידע כיצד הולכים לארץ ישראל; אפילו בחנות היינות של "כרמל" לא ידעו. באין ברירה אני יורד לבנדין, אל הגבול המשולש שבין רוסיה, גרמניה ואוסטריה... לא היתה עמי מזוודה או תיבה, או חבילה. בגפי יצאתי, שכן נסיעתי אינה אלא בבחינת בריחה, חתומה בחותם החטא שחטאתי לאבי ולאמי. ממונם לקחתי באיסור וביתם עזבתי ולא נטלתי רשות. ודאי צער גדול ציערתי אותם ואולי שיברתי את לבה החולה של אם זקנה והייתי חרפה ובושת פנים לכל בני משפחתם. רדף אחרי אבי ולא השיגני.
אך במכתבו הראשון לשלמה לביא, ידידו בפלונסק, כתב צמח:
הנני בראשון לציון. עתה, בשעת כתבי אליך, מונחים לפני שני הבישליקים הראשונים אשר הרווחתים במו ידי וגדולה שמחתי מכך. הנה כי כן יכולים לחיות בארצנו. בארוחת הבוקר הנני אוכל לחם וזיתים. יש לי כבר חברים שגם הם באו לארץ מקרוב. אנחנו ועוד מורים אחדים ייסדנו אגודה למלחמה נגד הדיבור הצרפתי השורר במושבה ובעד הדיבור העברי. ואתה - אל תדאג. עלה. תהיה לך עבודה.
מכתבו של צמח היווה גורם מדרבן עבור הציונים בפלונסק.
צמח היה אגרונום, ממייסדי תחנת הנסיונות ברחובות ומנהלו הראשון של בית הספר לחקלאות "כדורי". כמו כן היה סופר פורה שכתב וערך למעלה משלושים ספרי אוטוביוגרפיה, ספרות, היסטוריה והנצחתה של קהילת פלונסק.
בשנת 1965 זכה שלמה צמח בפרס ישראל לספרות.