פייגה איינהורן שרדה בזהות בדויה בחלק הארי של ורשה

חברים פולנים של פייגה ייעצו לה לעזוב את הגטו ולחיות בחלק הארי של העיר. "אין עתיד לחיים בגטו", אמרו לה. פייגה נפגשה אתם בבניין בית המשפט של ורשה שהיו לו שתי כניסות, האחת מתוך הגטו והשניה מהחלק ה"ארי" של ורשה.

הגירוש הגדול מגטו ורשה החל ב-22 ביולי 1942 והסתיים ב-21 בספטמבר. במהלכו גורשו כ-265,000 יהודים מהגטו. לאחר הגירוש הגדול השתכנעה פייגה לברוח מהגטו ובאוקטובר עזבה כשבכיסה מסמכים מזויפים, בזהות של פולניה קתולית בשם ינינה סטברובסקה, ילידת אודסה. את המסמכים השיגו עבורה חברים פולנים. חבריה דאגו גם לרשום אותה ברשימת האוכלוסין הפולנית של ורשה ופייגה עברה בעזרתם לדירה ברחוב נרבוטה (Narbutta). הדירה השתייכה לעורך דין שעזב את ורשה, וברחוב זה נותרו פולנים מעטים וגרו גרמנים רבים. איש לא העלה בדעתו שבלב שכונה גרמנית תתגורר יהודיה. פייגה חיה בחלק הארי של ורשה כמעט שנתיים, עד למרד הפולני באוגוסט 1944 שלאחריו החל גירושם של תושבי העיר הפולנים. גם פייגה-ינינה היתה בין המגורשים מוורשה. פייגה גורשה בקרון בהמות, הגיעה למחנה לעבודות כפייה בברלין ועבדה במפעל AEG. פייגה שרדה את הפצצות הכבדות שספגה העיר ושוחררה על ידי הצבא האדום. 

לאחר השחרור חזרה פייגה לפולין. אמה, שני אחיה, גיסתה ואחייניתה נרצחו כולם. פייגה אימצה את שמה הבדוי ינינה וב-1957 עלתה לישראל.

ב-2012 מסרה דלית סטרניק, בתה של ינינה שטרן, דפי עד לזכר סבתה מנוחה, דודיה הירש ויעקב וקרובים נוספים. ב-2015 נמסרו לארכיון יד ושם תעודות הזהות המזויפות של פייגה איינהורן (ינינה שטרן), בעזרתן שרדה את המלחמה. תעודות אלה מוצגות כאן.