אווה ביליצר שרדה בבודפשט בזהות בדויה

ב-19 במרס 1944 פלשו הגרמנים להונגריה. למחרת הגיעו לדברצן. אדוניהו הצטרף למחתרת הנוער הציוני בבודפשט וחי תחת זהות בדויה בשם לסלו דונקה (Lászlo Dunka). הוא הגיע לדברצן וביקש מהוריו ואחיותיו להצטרף אליו בבודפשט, שם יארגן להם חיים בזהות בדויה כנוצרים. "בעיר הגדולה", אמר, "איש לא מכיר אתכם. יהיה קל יותר להסתדר". ההורים סירבו. חיה-קטי נשארה אתם כיוון שחתנה נלקח למחנה עבודה של הצבא ההונגרי בסביבות דברצן והיא לא רצתה להתרחק. אווה עזבה עם אדוניהו לבודפשט. היא יצאה מהבית כשבידה פנקס תלושי קנייה על שם מריה וינצה. מריה הייתה העוזרת בבית משפחת ביליצר. בעקבות החוקים האנטי יהודיים נאסר על יהודים להעסיק עוזרת בית נוצריה ומשפחת ביליצר נאלצה להיפרד ממריה. כשמריה הלכה נשאר בבית משפחת ביליצר פנקס תלושי הקנייה על שמה של מריה. את הפנקס לקחה אתה אווה כשנסעה עם אדוניהו לבודפשט.

אווה מצאה עבודה בבית מלאכה לבובות וגרה בחדר שכור עם שותפה יהודיה שחייתה אף היא בזהות בדויה ועבדה יחד אתה בבית החרושת. בכל לילה קשרו חבל שהיה מוכן להורדה אל מחוץ לחלון חדרן, כדי שיוכלו להימלט בשעת צרה. אווה למדה את התפילות הנוצריות והשתתפה בעל כורחה בשיחות אנטישמיות. בעזרת אחותה ברכה, פעילת מחתרת אף היא, השיגה אווה תעודת לידה מזויפת על שם מריה וינצה. כשברשותה תעודת לידה הצליחה אווה להשיג אישור מגורים מהמשטרה.

כל אותו זמן לא היתה אווה בקשר עם משפחתה שנותרה בדברצן. אדוניהו נסע שוב לדברצן, מצויד בתעודות מזויפות עבור הוריו ואחותו. באותו זמן הם כבר היו כלואים בגטו דברצן והוא לא הצליח להוציא אותם. בניסיונו השלישי להגיע אליהם, הם כבר היו בבית החרושת ללבנים בו רוכזו לקראת שילוחם. אדוניהו נתפס עם התעודות המזויפות, נכלא והוכה, אך הצליח לברוח ולחזור לבודפשט.

בכל כמה שבועות החליפו אווה ושותפתה את מקום המגורים מחשש להלשנה. באחד הימים נתפסה השותפה על ידי המשטרה ואווה הוזהרה על ידי חברים לבל תחזור הביתה. שותפתה הצליחה לחמוק מתחנת המשטרה ושתיהן הלכו לדירתה של ברכה. כל רכושן נשאר בדירה שעזבו והן כבר לא חזרו לעבודתן בבית החרושת לבובות.

אווה וחברתה השיגו משרות כדווריות במשרד הדואר המרכזי בבודפשט. "קיבלתי מסמך שאני עובדת בדואר, וקיבלתי מדים", סיפרה אווה, "עם המדים, אף אחד לא יחשוד שאני יהודיה". אווה התקשתה לבצע את עבודתה שכן לא הכירה היטב את בודפשט. ההפגזות התכופות שספגה העיר והתנכלויות מצד אנשי ארגון צלב החץ האנטישמי בחפשם אחר יהודים, הוסיפו קשיים על ביצוע עבודתה. אדוניהו וברכה המשיכו בעבודתם המחתרתית באספקת מסמכים מזויפים, מקומות מסתור ומחסה ליהודים.

בינואר 1945 שחרר הצבא האדום את בודפשט. אווה עברה לבוקרשט שברומניה והצטרפה להכשרה ציונית לקראת עלייתה לארץ ישראל. ברכה הצטרפה אל אחותה בבוקרשט. אדוניהו נשאר בבודפשט וחיכה בתקווה שמישהו מבני המשפחה הנותרים יחזור. ואכן, הוריו יונתן ואיטל ואחותו חיה-קטי שרדו וחזרו להונגריה. בזכות פעילותו הציונית של אדוניהו היו השלושה אמורים לעלות על רכבת קסטנר, אך שמם לא הופיע ברשימות. ביוני 1944 שולחו מדברצן לאוסטריה והועברו למחנה לעבודות כפייה בסביבות וינה. הם שרדו בסיועו של איש האס-אס קיסלר, שומר במחנה שפרש עליהם את חסותו. פנחס, האנה ובנם יהודה שולחו ממונקאץ' לאושוויץ ונרצחו.

אווה וברכה עזבו את בוקרשט והתאחדו עם משפחתן בדברצן. בינואר 1946 נפטר אבי המשפחה יונתן בדברצן. בקיץ 1946 עלו אווה וברכה לארץ ישראל דרך איטליה בעליה בלתי לגאלית וב-1947 עלו אדוניהו ואיטל בעקבותיהן.

ב-2013 נמסרו לארכיון יד ושם מסמכים ותצלומים של משפחת ביליצר במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים", בכללם תעודת הלידה המזויפת של אווה ביליצר (חווה זליקוביץ'), בזכותה שרדה בשואה. התעודה מוצגת כאן.