מבוא
"לעתים קרובות הייתי נוהגת להעיר את הילדות ומוודאת שהן זוכרות את השמות החדשים שלהן גם כאשר הן ערות למחצה. פעמים רבות הייתי חוזרת ומשננת כי לאיש אסור לדעת שאנחנו יהודים."
כך סיפרה בזכרונותיה ברנדה פלוצ'ניק-שור, ילידת קרקוב ששרדה בזהות בדויה יחד עם בעלה ובנותיה בבודפשט. הוריה של ברנדה נרצחו. סיפורה של משפחת פלוצ'ניק-שור הוא אחד מסיפורי התערוכה שלפניכם.
לאורך כל תקופת השואה, בצל רדיפת היהודים בידי המשטר הנאצי, היו יהודים שניסו להציל את עצמם ואת בני משפחותיהם באמצעות מסמכים מזויפים ולחיות בזהות בדויה.
אצל רבים מהם היה זה מאבק יום יומי להישרדות בסביבה עוינת. היה עליהם להיטמע בין אנשים שמרביתם רצו את רעתם, ולהסתגל במהירות למציאות משתנה. הם חששו כל הזמן, בכל מקום ומכל אדם, והשתדלו להפוך לבלתי נראים, לצמצם את נוכחותם ולסגל לעצמם את מנהגי הסביבה במלואם. לא היה מקום לטעויות. היה עליהם לשנן את התפילות הנוצריות, להתכחש לדתם ושפתם ולעתים לשנות את צבע שערם ולהעלים כל בדל של זהות יהודית.
הם הסתייעו בלא יהודים שחלקם עשו זאת תמורת תשלום. והיו כאלה שלמרות שידעו שהם יהודים סייעו להם בכל דרך. אלה האחרונים הוכרו לימים כחסידי אומות העולם. כמו כן נעזרו באנשי מחתרת יהודים שפעלו ללא לאות למען אחיהם ודאגו להם למחסה ומזון ולצייד אותם במסמכי זהות מזויפים, תעודות לידה, תלושי מזון, תעודות מעבר ועוד.
מאוספי יד ושם
בתערוכה שלפניכם סיפורים של יהודים ששרדו בזהות בדויה בכל רחבי אירופה; מפולין, ליטא, הונגריה ואוקראינה שבמזרח אירופה; דרך איטליה, יוון וקרואטיה שבדרום אירופה והבלקן; ועד גרמניה, צרפת והולנד שבמרכז ומערב אירופה.
הסיפורים מבוססים על מסמכים מארכיון יד ושם, מאגרי המידע ואוספיו השונים של יד ושם: תעודות אישיות, עדויות, תצלומים, דפי עד, יצירות אמנות, תיעוד מצולם ועוד. את התעודות המזויפות המוצגות בתערוכה מסרו ליד ושם הניצולים ובני משפחותיהם, והן חושפות בפנינו סיפורים מופלאים של הישרדות בתנאים-לא-תנאים, תוך גילוי תושיה, יצירתיות, יוזמה, אומץ והקרבה.
