"זכרו את שמותיכם החדשים"
סיפורם של יהודים ששרדו בתקופת השואה בזהות בדויה
בנימין אברמוביץ בן השלוש שרד בשוולי, ליטא, בזהות בדויה
ב-1941 נולד בגטו שוולי-שוול (Šiauliai) שבליטא בנימין אברמוביץ, בנם של עזריאל ומניה. עזריאל היה עורך דין שעם לקוחותיו נמנו גם ליטאים והמשפחה חיה ברווחה עד פרוץ המלחמה. אחותו של בנימין, סלומיה, נולדה ב-1929.
ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא. שוולי נכבשה ב-26 ביוני. מאות יהודים הצליחו לברוח מהעיר לפנים ברית המועצות בימים הראשונים של המלחמה. בני משפחת אברמוביץ נשארו כיוון שמניה היתה בהריון מתקדם, הריון שהגיע אחרי כמה הפלות טבעיות. מיד עם הכיבוש החלו מעשי רצח של יהודי המקום. לאומנים ליטאים הוציאו יהודים מבתיהם וכלאו אותם בבית הסוהר וב-29-28 ביוני 1941 הם נרצחו ונקברו ביער קוז'י (Kužiai). בין הנרצחים היה גם עזריאל אברמוביץ. בקיץ נכלאו יהודי שוולי בשני גטאות. מניה וסלומיה נכלאו בגטו שהוקם בשכונת העוני קווקז בצפיפות איומה וגרו בחצי חדר יחד עם אמה של מניה, פייגה גורדון, ואחותה של מניה, ליובה. מניה וסלומיה בת ה-12 עבדו במפעל לייצור מברשות מחוץ לגטו. כשהגיע מועד הלידה יצאה מניה יחד עם קבוצת עובדים מהגטו, התחמקה, הסירה את הסימון היהודי, הגיעה לבית החולים בזהות בדויה כליטאית וילדה את בנה. היא קראה לו בנימין - בן ימי עוניי. לאחר הלידה הצליחה מניה לשוב עם בנימין לגטו, ושם שבה לזהותה היהודית. בגטו דאגה מניה למול את בנימין, מתוך כבוד לאביה שהיה דתי. בנימין היה תינוק כהה עם עיניים שחורות ושער שחור מתולתל. בנימין חלה ומניה קיבלה תרומות של מזון מיהודים בגטו בגלל מצבו.
מניה וסלומיה המשיכו לעבוד מחוץ לגטו ופייגה טיפלה בנכדה הקטן.
ב-5 בנובמבר 1943 החלה בגטו שוולי "אקציית הילדים" - אנשי אס-אס ואוקראינים הקיפו את הגטו וחטפו 574 ילדים, 190 זקנים, 26 נכים וארבע נשים ושילחו אותם אל מותם. סלומיה, שהיתה אז ילדה בת 13, סיפרה בעדותה:
בבוקר אמרו לא לצאת לעבודה... אבל פתאום אמרו: 'כל העובדים לצאת לעבודה'. אמא התלבטה. אני אמרתי לאמא שתישאר ויצאתי לעבודה, ואיך שיצאתי ראיתי מלא מכוניות וחשנו שלא יהיה טוב. וכשחזרנו עמדו בכי וצעקות וזה היה משהו נוראי. כל האמהות ראו שאין ילדים... ובבתים שהיו אמהות שלא רצו לתת את הילדים אז לקחו אותם עם האמהות... ניחשנו שיהרגו אותם... לא היו לנו אשליות.
אחיה של מניה הזהיר אותן והפציר בהן להסתתר באותו יום. ואכן מניה, בנימין ופייגה הסתתרו במזווה נסתר שבדירה ושרדו את האקציה. לאחר אקציית הילדים חיפשה מניה כל דרך להציל את בנה הקטן. היא הצליחה ליצור קשר עם אישה ליטאית, ליאונה מרגייט (Margait), לימים חסידת אומות העולם. מניה הרדימה את בנימין הקטן והעבירה אותו לליאונה. ליאונה ובעלה אנטנס החזיקו את הילד בביתם כמה ימים ומחשש להלשנה העבירו אותו לקרובי משפחה של ליאונה בכפר. אחת מבנות המשפחה שהיתה בעלת שיער שחור, טענה שזה בנה שנולד לה מחוץ לנישואין. ליאונה דאגה להשיג לבנימין תלושי מזון תחת זהות בדויה בשם סטלינס בניוס (Stalinas Benius). המשפחה הליטאית ביקשה להטביל את בנימין לנצרות. מניה הסכימה שאם איש ממשפחתם לא יישאר בחיים תוכל המשפחה הליטאית להטביל את הילד ולגדלו כנוצרי.
בתחילת 1944 הצליחו מניה, סלומיה וליובה לברוח ולהגיע לביתו של האיכר הליטאי מיכאיל יושקביץ, לקוח של עזריאל מלפני המלחמה. מיכאיל ואשתו אנסטסיה שגידלו חמש בנות לקחו את שלוש הנשים ודאגו לכל מחסורן, תחילה בביתם ואחר כך במקום מחסה ביער. פייגה הגיעה עוד קודם לבית אחיו של מיכאיל וחיה בזהות בדויה כליטאית. בעקבות הלשנה, שרפו לאומנים ליטאים את הרפת של משפחת יושקביץ. הנשים ברחו, נתפסו על ידי גרמנים ונאסרו ונכלאו כפרטיזניות. לאחר זמן הצליחו הנשים לברוח ממקום המאסר. ליובה נרצחה עוד לפני שהצבא האדום שחרר את האזור. מיכאיל ואנסטסיה ברחו מהבית ליער ושרדו. מניה, סלומיה ופייגה שרדו אף הן. הן חזרו לשוולי ואיתרו את בנימין. בנימין בן הארבע נעקר למרות רצונו מהמשפחה הליטאית. את אמו לא זכר.
מניה, סלומיה ובנימין עברו לווילנה. מניה נישאה בשנית ובמהלך שנות השבעים עלו כולם לישראל.
ב-1980 הכיר יד ושם במיכאיל ואנסטסיה יושקביץ כחסידי אומות העולם. ב-1992 מסרה סלומיה שטיין-אברמוביץ דף עד לזכר אביה עזריאל וקרובים נוספים. ב-2011 נמסר לארכיון יד ושם, במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים", פנקס תלושי המזון של בנימין אברמוביץ, המוצג כאן.