ד"ר רעיה-חיה קרלינסקי נולדה ב-1913 בביאליסטוק שבפולין. ב-1931 עברה לאיטליה כדי ללמוד רפואה וב-1939 סיימה את לימודיה בבולוניה. בנה מירקו שנולד ב-1935 נלקח ממנה על ידי אביו שהיה בעל קשרים וחבר המפלגה הפשיסטית האיטלקית. ב-1940 נלקחה רעיה למחנה הריכוז הפשיסטי וילה לאורי (Villa Lauri), אחד מעשרות מחנות הריכוז אליהם נשלחו יהודים בעלי נתינות זרה או חסרי נתינות, שם שהתה כשנה.
ב-1941 נולדה לרעיה בתה דפנה-לאורה. אביה של דפנה היה רופא איטלקי לא יהודי, ד"ר ג'יוזפה זנריני (Giuseppe Zanarini). רעיה ודפנה בת ארבעת החודשים נשלחו לפויאנו דלה קיאנה (Foiano della Chiana) שבטוסקנה, איטליה. שם היה על רעיה להתייצב בפני המשטרה המקומית, להצהיר על בואה ולהתחייב לכל מה שיידרש ממנה כאסירה חופשית. משם הצליחה רעיה לחמוק יחד עם בתה בעזרת קשרים שהיו לאביה של דפנה עם הפרטיזנים האיטלקים באזור. הן הוברחו דרך פירנצה לבולוניה. רעיה שרדה בזהות בדויה כאנה מריה ג'יברטי (Giberti) יחד עם דפנה בשורות הפרטיזנים עד לסוף המלחמה.
בגלויה שקיבלה מגטו ביאליסטוק ביוני 1942 נכתב: "רעיק'ה היקרה, קיבלנו את מכתבך. אנחנו בריאים, תכתבי". היה זה סימן החיים האחרון ממשפחתה. הוריה וכל בני משפחתה שנותרו בפולין נרצחו בשואה.
ב-1949 עלו רעיה ודפנה לישראל. רעיה שרתה כרופאה בצה"ל.
ב-2012 נמסרו לארכיון יד ושם, במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים", תיעוד אישי של רעיה קרלינסקי הכולל את תעודת הזהות המזויפת שלה משנות המלחמה, תעודה המוצגת כאן.