דיטה חשבה ששום יהודי לא ישרוד את השואה. לכן היה חשוב לה לכתוב תפילות יהודיות כדי שיישאר זכר ליהדות. כיוון שלא ידעה עברית, כתבה אותן משמיעה, באותיות לועזיות.

דיטה נולדה ב־1930, בווינה. ב־1939 ברחה המשפחה להונגריה. באפריל 1944 הם הועברו לגטו, וביוני 1944 שולחו לאושוויץ־בירקנאו.
באושוויץ אימצה אמה הדי (הדוויג) ילדה כבת 15, סוזנה (ז'וז'י) ובר, שמשפחתה נרצחה. מאושוויץ שולחו לגלסנקירשן ומשם לזמרדה. במחנה גנבה דיטה את המדבקות מארגזי התחמושת ועליהם כתבה את התפילות ששמעה מאישה בשם קלרי כהנא, כשזו התפללה.
לקראת סוף המלחמה הוצעדו הנשים בצעדת מוות. קלרי כהנא נהרגה בהפגזה ביום השחרור. לאיוש, אביה של דיטה, נרצח.
דיטה, אימה וז'וז'י שוחררו בלייפציג, ועלו ארצה.

הייתה שם אחת, קלרי כהנא. היא התפללה כל היום והלילה והקשבתי לתפילותיה וחשבתי שאני אכתוב את התפילות כדי שאם נמות ידעו שהיו כאן יהודיות. כל לילה ישבתי לידה ורשמתי. היא התפללה בלשון קודש עתיקה ואני רשמתי את התפילה באותיות לועזיות.

מתוך עדותה של דיטה (קורשנר) סגל, 2006