אימהות
גניה יודסקי
"אימא, נמות יחד"
גניה, בעלה בר (ברונק) ובנם מיכאל שרדו בגטו סוסנוביץ שבפולין את הסלקציות, הרדיפות והגירושים. באוגוסט 1943 חוסל הגטו, והבעל נתפס ונרצח. גניה ובנה הצליחו להימלט לצד הארי. גניה סידרה להם תעודות זהות, ואף רישיון עבודה כיוון שידעה על בוריין גרמנית וצרפתית (היא הייתה בוגרת הסורבון). הבן נמסר לאישה פולנייה בשם ברוניה, לה כתבה מכתב תודה וביקשה לדאוג לבנה. גניה מצאה עבודה בניהול משק הבית של רופא גרמני. הרופא שהועבר בתוקף תפקידו לווינה הציע לגניה לקחת אתו אותה ואת בנה. הדרך הייתה מסוכנת, אך האם והבן לא זוהו והגיעו בשלום. לאחר זמן נחשפה גניה ונלקחה לבית הסוהר, והבן הועבר לבית יתומים. אנשי הגסטפו הודיעו לגניה כי הם מגרשים אותה, והיא החליטה לקחת אתה את בנה, כי פחדה שבית היתומים יושמד. הם גורשו ב-1944 לאושוויץ ונרצחו. ילדי בית היתומים שרדו.
27 בספטמבר 1943.
גברת ברונקה היקרה!
לאחרונה, כל-כך קשה לי לכתוב אלייך כי אני עוברת רגעים קשים והגורל הוא מאוד אכזרי כלפי. ברוניה, אני כותבת אלייך ומתחננת לפנייך, אנא ממך, תשמרי על בני הקטן, תהיי לו לאימא.
ברוניה האהובה, תפתחי לו את לבך, ואני אהיה לך אסירת תודה עד סוף ימיי. הוא ילד כל-כך טוב וחכם ואני בטוחה כי תאהבי אותו לפחות במקצת.
שמיכאל יאכל כמה שיותר כי לא ידוע מה מחכה לו, לכן שיהיה איתן וחזק. שוב אני מבקשת שתמיד יהיה לבוש חם ושיגרוב גרביים. אינני יכולה לכתוב יותר, נגמרו לי הדמעות. שאלוהים ישמור עליכם.
נשיקותמיכאלק היקר!
האם אתה משחק עם ילדים? האם אתה מנומס לגברת ברוניה? כתוב כל יום כמה שורות, אז תתאמן ותוכל לכתוב אליי מכתבים ארוכים. שמור על עצמך, תישן בפיג'מה ששלחתי לך כי היא חמה.
נשיקות
אימא