משפחת אשווגה - פרנקפורט על המיין, גרמניה

באוקטובר 1938 עלה שמעון לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והגיע ל"מקווה ישראל". ב-9 בנובמבר 1938, במהלך פוגרום ליל הבדולח, הגיעו פורעים לבניין בו גרה משפחת אשווגה. הם דפקו על הדלתות וצעקו: "יש כאן יהודים?" שכן גרמני שהיה פעיל במפלגה הנאצית, ענה: "יש כאן אנשים הגונים!" והפורעים עזבו מבלי שפגעו באיש. ב-12 בנובמבר הלך יוסף לתפילה בבית היתומים שהיה סמוך לביתו והיה בו בית כנסת קטן. באותו יום נאסרו באי בית הכנסת וביניהם יוסף. הוא נלקח לבוכנוולד ולאחר חמישה שבועות שוחרר. ככל הנראה עמד לזכותו שירותו בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הוא חזר הביתה מוכה, חבול וגלוח שיער. ברטה ויוסף עשו כל מאמץ כדי להוציא קודם כל את ילדיהם מגרמניה.

ב-5 בינואר 1939 עזבו יהודית, חנה ונתן את בית הוריהם במשלוח ילדים שארגן איזידור מרקס, מנהל בית היתומים היהודי בפרנקפורט, והגיעו לבית ילדים בהיידן שבשווייץ. ההורים האיצו בשלמה לעזוב את גרמניה ולהצטרף לאחיו בארץ ישראל. שלמה לא רצה לעזבם לבד אך נכנע בסופו של דבר לרצונם. באוגוסט 1939 עלה במסגרת עליית הנוער והצטרף לאחיו ב"מקווה ישראל". ברטה ויוסף נותרו בפרנקפורט. בינתיים נסגר בית הספר היהודי בפרנקפורט ויוסף נתן שיעורים פרטיים בבית.

עד נובמבר 1941 ניהלו ההורים התכתבות ענפה עם ילדיהם בארץ ישראל ובשווייץ. כל שבוע שלחו מכתב. הם ניסו לחנך את ילדיהם מרחוק ולצייד אותם בכלים רוחניים של אמונה עד שייפגשו כולם. בני הזוג אשווגה עשו כל מאמץ כדי לצאת מגרמניה, אך הדבר לא עלה בידם.

ב-19 בנובמבר 1941 אולצו ברטה ויוסף לעזוב את ביתם ורוכזו יחד עם יהודים אחרים במבנה תעשייתי בשוק הסיטונאי של פרנקפורט. יום קודם כתבו לילדיהם:

ילדים יקרים,
שמחנו מאוד ומודים אנו לכם מקרב לב על מכתבכם היקר. ... האלוהים שמר עלינו והאציל עלינו מטובו. הוא יושיט ידו השומרת עלינו ויביא אותנו שוב יחד בזמן שהוא ימצא לטוב ולנכון, כי כך אנחנו מתפללים בתפילת הערב: "לא ינום ולא ישן שומר ישראל." לכן אל תפחדו, ילדים יקרים, עד שתדעו את כתובתנו החדשה. ... מאביכם.

זמן קצר לפני היציאה לדרך שולחת את ברכות לבי. אנו צופים מלאי תקוה ואמונה אל אבינו שבשמים, שמוביל את גורלכם-גורלנו לטובה. ואתם ילדים יקרים, תהיו חזקים ותשמרו על האמונה והבטחון בה' יתברך שמו, ותחיו בהתאם לרצונו וחוקותיו ואז - כשהוא ימצא את הזמן מתאים – יושיע את כולנו. ... נשיקות מאמא.
(מגרמנית - חנה גוטמן-אשווגה)

היה זה סימן החיים האחרון מברטה ויוסף. ב-22 בנובמבר שולחו השניים מפרנקפורט. היה זה הגירוש השלישי שיצא מהעיר ובו מעל 900 יהודים. היעד היה ריגה שבלטביה. עם זאת, בשל הצפיפות הרבה שהייתה בגטו ריגה באותם ימים, שונה יעד הגירוש והרכבת נסעה לקובנה שבליטא, כאלף וחמש מאות קילומטרים צפונית-מזרחית מפרנקפורט. לאחר שלושה ימי נסיעה הגיעה הרכבת ליעדה. ב-25 בנובמבר נרצחו המשולחים בפורט התשיעי, אתר הרצח של יהודי קובנה. בין הנרצחים היו ברטה ויוסף. איש מהיהודים ששולחו מפרנקפורט לא ניצל.

בית הילדים בהיידן שבשוויץ, אליו הגיעו ילדי משפחת אשווגה עם עוד כ-40 ילדים מגרמניה, היה בית ילדים יהודי בו שהו יתומים ואליו הגיעו ילדים יהודים מהאזור לקייטנה בקיץ. הילדים הפליטים מגרמניה לא הלכו לבית ספר ולמדו בעזרת סטודנט יהודי שהיה פליט מהונגריה. הילדים הבוגרים עבדו בבית הילדים במטבח, במכבסה ובגן הירק. כשמלאו ליהודית 16 היא נאלצה לעזוב את בית הילדים ולעבוד במשק בית אצל משפחה יהודית בלוצרן. כמה חודשים אחריה עזבה גם חנה את בית הילדים ועברה גם היא לעבוד במשק בית. המשפחה אצלה שהתה חנה הוציאה את נתן מבית הילדים כדי שיהיה בסביבה יהודית דתית יותר והכינה אותו לקראת בר המצווה שלו, אך נתן חלה בדלקת קרום המוח ונפטר בלוצרן בינואר 1945.

כל התקוות לאיחוד עם ההורים התבדו. אחרי המלחמה נודע לשמעון, שלום, יהודית וחנה מה ארע להוריהם. יהודית נישאה בשוויץ וב-1945 עלתה חנה לישראל.

ב-1955 מסר שמעון אש (אשווגה) דפי עד לזכר הוריו יוסף וברטה אשווגה. ב-2012 מסרה חנה גוטמן (אשווגה) ליד ושם במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים" את עשרות המכתבים והגלויות ששלחו הוריה לילדיהם בארץ ישראל ובשווייץ.