אני יודעת רק דבר אחד. ... משהו נורא קורה, משהו איום, משהו בלתי נתפס, שאי אפשר להבינו, לעכל אותו ולהסבירו. ...כולם אומרים שרוצחים את היהודים. ... הם נרצחים כולם ללא כל הבחנה – מבוגרים, נשים וילדים. נערה רוסייה ליוותה את חברתה לבית הקברות ועברה בזחילה את הגדר אל העבר האחר. היא ראתה אנשים ערומים נלקחים לעבר באבי יאר ושמעה ירי מקלעים. שמועות וסיפורים שכאלה הולכים ומתרבים. הם מפלצתיים מכדי להאמין בהם. אבל אנחנו נאלצים להאמין בהם, מפני שהריגת היהודים בירי היא עובדה. עובדה שמתחילה להוציא אותנו מדעתנו. אי אפשר לחיות עם הידיעה הזאת. הנשים שסביבנו בוכות. ואנחנו? גם אנחנו בכינו ב-29 בספטמבר, כשחשבנו שלקחו אותם למחנה ריכוז. אבל עכשיו? האם באמת אנחנו מסוגלים לבכות? אני כותבת, אבל שערותי סומרות.
מיומנה של אירינה כורושונובה, קייב, ספטמבר-אוקטובר 1941
ב־22 ביוני 1941 פתחה גרמניה הנאצית במתקפת פתע על ברית המועצות. מתקפה זו, שנודעה בשם הקוד "מבצע ברברוסה", הייתה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה ובגורלם של היהודים בשואה. עם המתקפה על ברית המועצות החל הרצח ההמוני והטוטלי של היהודים. לכוחות הצבא הגרמניים בחזית הסובייטית נלוו ארבע עוצבות מבצע מיוחדות של האס-אס האיינזצגרופן שהיו אמונות על המלחמה במי שהוגדרו "איום אידיאולוגי" – קומוניסטים, פרטיזנים ויהודים. הם עברו ממקום למקום, ריכזו את הקרבנות על שפת בורות או גאיות, ציוו עליהם להתפשט וירו בהם. כ־1,500,000 יהודים נרצחו בידי עוצבות המבצע ושותפיהן: יחידות אס-אס, חיילי הוורמכט, גדודי משטרה גרמניים ומיליציות מקומיות. באותם ימים נרצחו בפעולות דומות גם יהודים בשטח הכיבוש הגרמני ביוגוסלביה ובידי משטרו של אנטונסקו בשטחים שכבשה רומניה.
להמשך קריאה: "עד היהודי האחרון – ראשית ההשמדה ההמונית של יהודים בשואה"
בתערוכה מופיעים סיפוריהן של משפחות יהודיות בעקבות "מבצע ברברוסה" וגורלן באסטוניה, לטביה, ליטא, מזרח פולין, בלרוס, אוקראינה, רומניה ויוגוסלביה. בעזרת פריטים מארכיון יד ושם ואוספיו - מכתבים אישיים, יצירות אמנות, תצלומים, מסמכים, עדויות, דפי עד ועוד - אנו מתוודעים לשמותיהם ופניהם של כמה מהגברים, הנשים והילדים מאחורי המספרים העצומים של הנרצחים. מעטים שרדו את גלי הרצח ההמוני, וחלקם מסרו ליד ושם פריטים אישיים של יקיריהם לזכרון עולם.