משפחת ברנשטיין - יֶלוֹק, ליטא

בסוף קיץ 1940 סופחה ליטא לברית המועצות וילוק היתה תחת שלטון סובייטי. בגלויה ששלחה הינדה מילוק לאחותה אידה בתל אביב ב-9 במאי 1941, כתבה בעברית:

רב שלום לכם!
אף כי לא זמן ארך כשקיבלנו מכתב מכם, בכל זאת מחכים אנו למכתב שני. ... אצלנו הכל כפי [ש]היה. בנציון ביקר אותנו. ... מהראשון עד לשלישי במאי. גם אצלנו היה היום טוב ויפה מאוד. כל הבתים בפרחים יפוּ ובערב אלומינציה [תאורה] יפה מאוד. עם דמונסטרציות [תהלוכות] דרך העירה. [ב]מילה אחת, יפה ונעים היה לראות הכל. בנציון נראה טוב. הוא בטח יכתוב גם לכם מכתב מקובנה. לעת עתה השארו בשלום. אחותכם מרחוק, הינדה.

מצדה השני של הגלויה כתבו הוריה של אידה ביידיש:

ילדים יקרים, לוי ואידה!
אנו מחכים לתשובה ונמשיך לכתוב. ... אצלנו ב"ה [בעזרת השם] בריאים. ... בנציון היה בביקור בבית. יש לו משרה טובה. הוא מקבל 350 רובל לחודש. ... בינתיים די טוב ובעז"ה [ובעזרת השם]  ... יהיה עוד יותר טוב. כך אנו מקווים. אידה היקרה, אנו מאד מודאגים לגבייך, למען השם, כתבי לעתים קרובות, אנו מצפים ממך לחדשות טובות. אמא לא ישנה ובכל רגע היא מזכירה אתכם. היו בריאים, האיחולים הטובים ביותר, יעקב.
ילדים יקרים, אתם תשמחו עם הגלויה ואנחנו עוד יותר עם תשובתכם. ... כתבו  לנו תמיד ומיד, דיווחים טובים ושמחים. ... אמא המסורה.
(מיידיש, דוד רויזנבליט)

היה זה סימן החיים האחרון משלושתם. פחות מחודשיים אחרי שכתבו את הגלויה נרצחו שלושתם בבורות הירי בסביבות ילוק.

ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לשטחי ברית המועצות והגיעו עד מהרה לילוק. ב-7-6 ביולי נאספו יהודי ילוק ויהודים מכפרים קטנים בסביבה ונורו למוות בידי ליטאים בבית העלמין היהודי בעיירה. כ-300 יהודים נורו במהלך יומיים וביניהם אטה ויעקב ברנשטיין וילדיהם. בנציון שחי באותו זמן בקובנה הצטרף מאוחר יותר לפרטיזנים.

רבקה, בעלה שמואל וילדיהם היו באותה עת ברסין (Reseiniai). שמואל ברח מזרחה והתגייס לצבא האדום. רבקה שהייתה בהריון נשארה ברסין. הגרמנים נכנסו לרסין ב-23 ביוני 1941 וב-29 ביולי החל הרצח ההמוני של יהודי העיר. מאות גברים יהודים נלקחו על ידי הגרמנים למחצבה ליד הכפר זיבלישקס (Žieveliškės), 5 ק"מ מרסין, ונורו למוות. בין 5 ל-16 באוגוסט נורו כ-600 גברים, נשים וילדים יהודים, ככל הנראה באותו אתר רצח. בין 29 באוגוסט ל-6 בספטמבר נורו למוות כ-840 יהודי רסין הנותרים בכפר הסמוך קרופישקס (Kurpiškės). במהלך כל אותן אקציות הצליחה רבקה להסתתר יחד עם הילדים. בסופו של דבר הם נתפסו ושולחו לגטו קובנה. בפברואר 1942 ילדה רבקה את בתה רינה בגטו קובנה. רבקה חיפשה כל דרך להציל את בתה הקטנה. ב-1943 פנתה מכרה של רבקה אל חברתה הליטאית אנלה גלבצ'קינה וביקשה ממנה שתיתן מחסה לרינה הקטנה. רבקה עטפה את רינה בשמיכה והעבירה אותה מעל הגדר של גטו קובנה. אנלה אספה את רינה וטיפלה בה במסירות. רבקה וילדיה נתפסו בגטו ונרצחו בפורט התשיעי, אתר הרצח של יהודי קובנה. שמואל שרד ונודע לו שאשתו וילדיו הגדולים נרצחו ושילדתו הקטנה שרדה בבית משפחת גלבצ'ק. לימים הכיר יד ושם באנלה ובבעלה יוזאס כחסידי אומות העולם. בנציון נהרג בשורות הפרטיזנים.

שמואל נישא בשנית ונולד לו בן. הוא נשאר בליטא. רינה נשארה קרובה למצילתה, נישאה ונולדו לה שתי בנות, רבקה ורנטה שנולדו בווילנה. רינה התייחסה לאנלה כאמא והבנות ראו בה סבתא. ב-1989 היגרו רינה, בעלה ובנותיה לארצות הברית.

בשנות החמישים מסרה אידה לב (ברנשטיין) ליד ושם דפי עד לזכר הוריה אטה ויעקב, אחיה ואחיותיה וקרובים נוספים. ב-2012 מסר יצחק לב, בנה של אידה, ליד ושם במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים", מכתבים ותצלומים משפחתיים. חלקם מוצגים בתערוכה.