משפחות לונדון ואשכנזי - קייב, אוקראינה

ב-8 באוגוסט 1941 כתבה סוניה לבתה רוזליה:

תודה שאת כותבת לנו מכתבים. אני מתגעגעת ומבקשת ממך לכתוב לי כל שבוע. כולם כאן מנשקים אותך.

ב-9 בספטמבר כתבה:

רוזינצ'קה יקרה ונכדי האהוב פליקס, אנחנו בחיים. אנחנו בריאים וכולנו נשארנו באותן הדירות.

היה זה סימן החיים האחרון מסוניה.

ב-19 בספטמבר 1941 נכבשה קייב על יד הגרמנים. מהימים הראשונים לכיבוש סבלו היהודים מהתעללות פיזית ונפשית. חבלנים סובייטים הטמינו מוקשים, ואלה הרסו בניינים במרכז קייב, בניינים ששימשו את רשויות הכיבוש הגרמניות. הגרמנים הטילו על יהודי העיר את האחריות למעשה זה. ב-28 בספטמבר תלו הגרמנים מודעות בכל רחבי קייב, מודעות שהורו ליהודי העיר להתייצב ביום המחרת בנקודת הריכוז. היהודים הצטוו להביא עמם מסמכים, בגדים, כסף ודברי ערך. הם הוזהרו כי מי שלא יציית יומת בירייה. למחרת התייצבו יהודי העיר והובלו לאתר הרצח באבי יאר. בתוך יומיים, 29 - 30 בספטמבר (ערב יום כיפור), נרצחו בבאבי יאר 33,771 יהודים בידי חיילי האיינזצגרופה C וסייעניהם האוקראינים. בין הנרצחים היו גם הוריה של רוזליה, סולומון וסוניה, ואחותה של רוזליה, ברטה.

יהודים שהצליחו להינצל מהטבח בספטמבר והתגלו בחודשים שלאחר מכן, הועברו לבאבי יאר ונרצחו. ביניהם היה אחיה של רוזליה, עמנואל. הוא זוהה על ידי שכניו והם היו אלה שהסגירו אותו לגסטפו.

בחורף של סוף 1941 עברו רוזליה ופליקס לקוסטנאי (Kostanay) שבקזחסטן. יחד אתם היתה גם אנה, סבתו של פליקס. רוזליה עבדה, פליקס למד בבית ספר במקום ואנה טיפלה בו כשרוזליה נסעה במסגרת עבודתה. ב-1943 חזרו שלושתם לאוקראינה והגיעו לחרקוב, לאחר שזו שוחררה. רוזליה עבדה כפקידה במשרד הפנים. בינואר  1944 קיבלה רוזליה גלויה מקייב משכנתה א' קופיטקביץ, בה סיפרה לה השכנה על גורלם של בני משפחתה. כתבה קופיטקביץ:

מצטערת שאני שולחת לכם חדשות מכאיבות. ... האחראי על ניקיון חצר הבית בו גרה אמך סיפר לי את שקרה למשפחתך. אמך ואחותך נרצחו. באותו זמן אחיך היה עדיין בחיים. ראו אותו במקום מסתור. אני מקווה שהוא נשאר בחיים. ... כל תכולת ביתכם נגנבה ועכשיו אדם זר גר בבית. זה כל מה שאני יודעת. אני מצטערת. יש אנשים רבים עם אותו גורל. ככל שזה כואב, אני חייבת לספר את האמת.

כשרוזליה שמעה את שאירע למשפחתה, היא ביקשה מהממונים עליה לעבור לחזית, אך נשלחה לחרקוב ואחר כך לקייב, לטפל בעבריינים במסגרת עבודתה במשרד הפנים. ב-1944 חזרו רוזליה, פליקס ואנה לקייב. פיוטר שרד אך נודע להם שאחיו בוריס, שעבד במשטרה ופעל במחתרת לאחר כיבוש העיר בידי הגרמנים, נתפס בידי הגסטפו בעקבות הלשנה ונרצח.

אנה לונדון נפטרה בקייב ב-1949. ב-1991 עלה פליקס לונדון עם משפחתו לישראל. יחד אתו עלתה גם אמו רוזליה.

ב-2012 מסר פליקס לונדון ליד ושם דפי עד לזכר סבתו סוניה, דודתו ברטה, דודיו עמנואל ובוריס, סביו סולומון וגרגורי, וקרובים נוספים. ב-2017 מסר פליקס ליד ושם במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים", תצלומים ומסמכים משפחתיים. חלקם מוצג בתערוכה.