משפחת שרף - רומניה

בקיץ 1940 ברחו שמואל (שעמד בפני גיוס לצבא הרומני) ויצחק מיאשי והגיעו לצ'רנוביץ. משם עברו לאחיהם אריה באיבנקוץ. לאחר מספר חודשים בהם עבדו בחקלאות, חזרו לצ'רנוביץ. הם הצטרפו לקבוצה שעברה לעבוד במפעל פלדה בסטלינגרד ועבדו במקומות נוספים בברית המועצות ובקזחסטן. חיה נותרה ביאשי עם שני בניה, ישראל שנישא למרים ויחזקאל שנישא לבטי. ב-1941 נולד ליחזקאל ובטי בן, שמחה-בונם. ישראל ויחזקאל השתלבו בעבודה בתעשיית הטקסטיל ביאשי.

עם עליית יון אנטונסקו לשלטון ברומניה החלו בספטמבר 1940 רדיפות מאורגנות של יהודי יאשי – מאסרים שרירותיים, עינויים, סחיטת כסף, החרמת רכוש, תפיסת בתי-עסק ומפעלים, ביום משפטים באשמת השתייכות למפלגה הקומוניסטית ועוד. בנובמבר 1940 נהרסו שניים מבתי-הכנסת המפוארים בפקודת אנשי "משמר הברזל". בפברואר 1941 שלח אריה-לייב גלויה לאחותו אטה בארץ ישראל, בה הביע דאגה לאמו ביאשי. כתב אריה:

אטו יקירתי,
קיבלתי את מכתבך. מבקשך לא להשאיר אותי הרבה שבועות ללא דואר. מאמא האהובה קבלתי מכתב מאוד עצוב! גם אין להתפלא מכיוון ששם ברומניה מצב היהודים לא ניתן לתאר! ברבריות מעוררת צמרמורת שולטת. אצלנו כאן הכול תקין. לכולם יש עבודה. ... המדינה מספקת לכולם משרות. הילדים [שמואל ויצחק] כותבים מסטלינגרד. הם עובדים וגם לומדים ויתכן שיירשמו לאוניברסיטה. לי יש משק כאן: מעל הקטאר [הקטאר = אמת מידה בגודל 10,000 מ"ר] שדה, פרה. ... כתבי לי מה שלום ישעיה. מה מצבכם. ... אני מבקשך שלאור המצב הכללי תכתבי לפחות אחת לחודש, ולאמא אף יותר תכוף בכדי לשמח את מר לבה. נשיקות וברכות לבביות לכולכם מכולנו.
לייבי

היה זה סימן החיים האחרון מאריה-לייב, רעייתו הינדה וחמשת ילדיהם. ב-1941 הם גורשו לטרנסניסטריה וככל הידוע נרצחו בחצותם את הדניסטר.

בסוף יוני 1941 נערכו פרעות ביהודי יאשי בהן נרצחו אלפי גברים יהודים בבתים וברחובות. בפרעות השתתפו חיילים רומנים וגרמנים, שוטרים ותושבים רבים. יהודים שניצלו מהטבח נאספו מכל קצווי העיר, הועלו על קרונות בקר חתומים והוסעו למרחק מאות קילומטרים. בדרך נחנקו וגוועו בצמא בתוך הרכבות. בפרעות יאשי נרצחו כשליש מיהודי העיר, למעלה מ-14,000 נפש, מרביתם במשך יומיים – 29 ו-30 ביוני 1941. הפרעות לוו בשוד, אונס והרס רב.

חיה, בניה ומשפחותיהם, שרדו את הפרעות ביאשי. לאחריהן גויס ישראל לעבודת כפייה ומאז נעלמו עקבותיו. בנובמבר 1944, לאחר שיאשי כבר שוחררה, נהרגו יחזקאל, אשתו בטי ובנם בתאונת רכבת. חיה נותרה לבדה ביאשי עם כלתה מרים ועברה לבוקרשט. מנחם  ששהה בנג'וורד (אורדיאה) נתפס בקיץ 1944 במסתור בבונקר של חסידות ויז'ניץ ושולח משם אל מותו באושוויץ. יהודה הגיע בזמן המלחמה לבודפשט. ב-1945 שלח גלויה לבני משפחתו מבודפשט, ומאז נעלמו עקבותיו.

שמואל ויצחק שרדו בברית המועצות. בתום המלחמה הצליחו השניים ליצור קשר מכתבים עם אמם לאחר נתק של חמש שנים ולהתוודע לגורלם של אחיהם. השמחה על הישרדותה של האם נמהלה בצער עמוק על גורל אחיהם. ב-1947 הצליחו שמואל ויצחק לקבל אישורים לעזוב את ברית המועצות וחזרו לרומניה. שמואל הצטרף לתנועת המזרחי בה היה פעיל לפני המלחמה ביאסי. הוא עבר אימונים של ההגנה, ניהל קיבוצי הכשרה ונעשה לפעיל עלייה בולט מטעם המזרחי. אמו ואחיו יצחק עלו ב-1948 לישראל. שמואל נישא בבוקרשט לרלה הוכמן-אורנשטיין ניצולת טרנסניסטריה והשניים עלו ב-1950 לישראל.

ב-1999 מסר שמואל שרף ליד ושם דפי עד לזכר אחיו אריה-לייב, ישראל, יהודה ומנחם, גיסתו הינדה וקרובים נוספים. ב-2009 מסר שמואל לארכיון יד ושם, מסמכים ותצלומים משפחתיים. חלקם מוצגים בתערוכה.