תחילת הרצח ההמוני בשואה
גורלן של משפחות יהודיות ב-1941
משפחת זינגר - וילנה, פולין (כיום ליטא)
אריה זינגר נולד ב-1930 בווילנה שבפולין (כיום בליטא), בנם היחיד של צבי וחיה לבית סברדלין. המשפחה היתה ציונית ואריה למד בבית ספר עברי. צבי התפרנס ממסחר בעצים והמשפחה חיה ברווחה.
ב-1939, לאחר פרוץ המלחמה, עזבו בני משפחת זינגר יחד עם קרובים נוספים את וילנה ועברו לגלמבוקיה (Głębokie) שבפולין (כיום בבלרוס), עיר הולדתו של צבי, מתוך מחשבה ששם יהיה שקט יותר. ב-2 ביולי 1941 כבשו הגרמנים את גלמבוקיה ובו ביום החלו התעללויות קשות ביהודים. וילנה נכבשה עוד קודם לכן, ובמהלך יולי 1941 נחטפו מבתיהם ומרחובות העיר כ-5,000 גברים יהודים לצורך עבודת כפייה כביכול. החטופים הובאו ליער פונאר, כעשרה קילומטרים מדרום-מערב לווילנה, ונורו למוות בבורות. ביניהם היה צבי זינגר, ששהה באותה עת בווילנה.
באוקטובר 1941 הוקם הגטו בגלמבוקיה. חיה ואריה גרו בגטו בדירה קטנה וסבלו חרפת רעב. באביב 1943 הצליחו השניים לברוח מהגטו ולהגיע ליערות בסביבות וילנה. הם הסתתרו ביער, חברו לפרטיזנים ועסקו בפעילות מחתרתית. ביולי 1944 שוחרר האזור על ידי הצבא האדום. בין המשוחררים היו חיה ובנה אריה בן ה-13.
אחרי המלחמה נדדו חיה ואריה בין מחנות עקורים בגרמניה וב-1948 עלו לישראל. חיה נישאה בשנית ומהנישואין השניים נולדה לה בת. אריה עלה במסגרת גח"ל (גיוס חוץ לארץ). הוא התגייס לצה"ל, השתחרר בדרגת סרן והגיע לדרגת אלוף משנה במילואים. הוא נפצע שלוש פעמים במלחמות ישראל. ב-1953 החל ללמוד בטכניון, בפקולטה להנדסה אזרחית, וב-1958 נישא לרינה אלטבקר, ניצולת גטו ורשה.
ב-1973 מסר אריה זינגר דפי עד לזכר אביו צבי שנרצח בפונר, סבו וסבתו ירמיהו וחוה-שרה זינגר שנרצחו בגטו גלמבוקיה, סבתו רבקה סברדלין שנרצחה בפונר וקרובים נוספים. חיה הלכה לעולמה ב-2007 בגיל 99.
***
אריה זינגר מרבה לצייר את נופי ילדותו, נופי הארץ ומאורעות השואה שחווה בהיותו ילד.
הציור של זינגר המוצג בתערוכה מתייחס לאקציית "הפרובוקציה הגדולה" שהתקיימה בגטו וילנה. בסוף אוגוסט 1941 החליט הממשל הגרמני בליטא להקים גטו ברובע היהודי העתיק של וילנה, בו גרו כבר אלפי יהודים. מ-31 באוגוסט ועד 3 בספטמבר התקיימה בווילנה אקציה רחבת היקף. אלפי יהודים, גברים, נשים וילדים, בהם גם בעלי אישורי עבודה, הועברו לכלא לוקישקי. משם הועברו לפונר ונרצחו. טבח זה נודע בגטו בשם "אקציית הפרובוקציה הגדולה", משום שאת היהודים שנרצחו חטפו הגרמנים מהרחובות בתירוץ שזהו עונש על רצח שני חיילים גרמנים בידי יהודים.