יצירה
ואווה שאנובה
ילדת הפלא של התאטרון הצ'כי נעשתה שחקנית נערצת בגטו טרזין.
ואווה (ולאסטה) נולדה ב־1919 בפראג. אמה מגדה, עודדה בה את הנטייה למשחק. ואכן הילדה הפכה לילדת הפלא של התאטרון, והופיעה בעשרות מחזות בתאטרון העירוני, העממי, בתאטרון הילדים והנוער ועוד. עם התבגרותה השתלבה בחוגי הבוהמה המקומית. עם הכיבוש, הודחה מכל תפקידיה והחלה להציג לפני יהודים, ובד בבד התקרבה ליהדות ולספרות עברית.
ביולי 1942 גורשה עם הוריה ושתיים מאחיותיה לטרזין. בגטו לא הפסיקה לפעול, להציג, לביים וליצור תאטרון. כמו כן ארגנה והופיעה בתאטרון הבובות ובהצגות לילדים ונוער. בין המחזות שביימה ושיחקה בהם – "קול אנוש" לקוקטו, ערב נשים בשירה העברית ועוד רבים.
ואווה ואחותה זופקה שרדו. אביה סלומון, ואחיותיה אנה ומריאנקה נספו. ואווה עלתה ארצה, והייתה שחקנית בתאטרונים הגדולים בארץ. היא נפטרה ב־2001.
במבט לאחור אני מבינה את האבסורד שבהעלאת ההצגה "הקול האנושי" מאת קוקטו. זהו מחזה לשחקנית אחת, האשה מדברת בטלפון עם אהוב ליבה, זו שיחתם האחרונה. ואני, בטירוף חושים של שחקנית צעירה נפרדת מהאהוב לנוכח פני צופים, אשר הופרדו בכוח מאהוביהם ואשר ילכו מחר בטראנספורט בלי אפשרות לומר מילת שלום לפרידה מיקיריהם.
בהצגה "קול אנוש" לקוקטו. צ'כיה, 1946