אהבה
קריסיה קוצ'ינסקי
"לי זו הייתה אהבה ראשונה , אבל אצלו זה התחיל לאט… "
קריסיה ילידת 1922 נישאה לסלומון (סאלק) קוצ'ינסקי בגטו סוסנוביץ. עם חיסול הגטו שולחו הצעירים למחנה אנברג, שם עבדו בהכנת ציוד לצבא. הנשים הכינו מרקים משאריות שנזרקו מהמטבח, ומאוכל שגנבו מהגרמנים, והתחלקו בו עם הגברים. הן היו מבריחות אותו בלילה דרך הגדר. לקריסיה היה מעיל גדול בתוכו הייתה מסתירה את המרק.
לאחר כשנה הועבר סלומון למחנה בלכהמר והזוג התכתב באמצעות מכתבים שהעבירה עובדת מטבח גרמניה שהם שיחדו. בהמשך הועברה קריסיה למחנה פטרסוואלד והקשר ניתק.
סלומון מת בעת צעדת המוות לבוכנוולד. קריסיה ניצלה. היא נישאה שנית לעזריאל שמפן ב־1946, ועלתה לישראל.
הכרתי את סאלק כחודשיים לאחר שהמלחמה התחילה. סאלק למד בורשה הנדסה ועמד להינשא שם עם בחורה שקיבלה טיפוס. היא מתה. הוא היה במצב רוח קשה, אז אמא שלו טלפנה לאמא שלי ובקשה שקריסיה תכיר את סאלק.
לי זו היתה אהבה ראשונה, אבל אצלו זה התחיל לאט…
כשידענו שהולכים לחסל את הגטו, אז אמרתי לסאלק שאם לא מתחתנים אני לא אוכל ללכת אתו ואני אצטרך ללכת עם ההורים. היתה חתונה בגטו - הלכנו לאיזה רב ואמא עשתה קציצות שבעיקר היה בהם לחם. אחרי איזה זמן הלכנו גם לעירייה ונרשמנו.
חיינו יחד עד חיסול הגטו.
קריסיה (קוצ'ינסקי) שמפן
קריסיה יקרה,
את מכתבך שכתבת יחד עם סבינה, קיבלתי. כל המכתבים והברכות שימחו אותי מאוד.
אני מבקש ממך, כתבי לי בפרוטרוט איך את חיה. קריסינקו [שם חיבה], אם עליך להחסיר מעצמך משהו, אז אל תעשי זאת. בכל אופן, כתבי לי איך את נראית. אני בריא ומרגיש טוב.
קריסיה, אני מתגעגע מאוד אליך. אני חושב שנתראה בקרוב, אל תצחקי.
אני מנשק אותך חזק,
סאלק.
