סיפורה של קהילת מונקאץ'
עיר יהודית למרגלות הקרפטים

בשנת 1921 נמנו במונקאץ’ מעל 10,000 יהודים - מחצית מאוכלוסיית העיר. מרכז החיים היהודיים היה רחוב לאטוריצה שכונה גם "רחוב היהודים". ברחובות ובסמטאות הסמוכים לרחוב לאטוריצה התגוררו המוני יהודים בצפיפות רבה. בין שתי מלחמות העולם החלה קהילת יהודי מונקאץ’ לצאת מסגירותה הגיאוגרפית והתרבותית ולהיחשף אל עולם מודרני ומגוון. החיים היהודיים במונקאץ’ תססו בין שני קצוות מנוגדים: מחד - חסידות קיצונית בראשותו של הרב חיים אלעזר שפירא, ומאידך - הגימנסיה העברית וכן יהודים שזנחו את כל מצוות הדת. עם זאת, יהודי מונקאץ’ מכל קצוות הקשת הפוליטית היו מעורים בחיי היהדות בעיר: קבוצות ימין ציוני, ארגוני פועלים וסוציאליסטים אנטי-ציונים, קומוניסטים וכן קבוצות דתיות אנטי-ציוניות.

במונקאץ’ היו חצרות חסידים רבות. הגדולות שבהן היו חצר חסידי מונקאץ’ (חסידי הרב שפירא), חצר חסידי בעלז וחצר חסידי ספינקא. כמו כן היו חצרות לחסידי ויזניץ' וסאטמר. לצד חצרות החסידים היו גם 'מתנגדים', 'נאולוגים' ובני זרמים אחרים ביהדות. לא רק בין חסידים ל'מתנגדים' היו מאבקים, אלא גם בתוך כל מחנה.

מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה במונקאץ’ האגודה הציונית הראשונה. אנשי הציונות הדתית, אנשי ה'מזרחי', נשארו קרובים למסורת היהודית אך לא היו נתונים לשליטת הרבנים החסידיים והקיצוניים. תנועות נוער ציוניות הקימו סניפים בעיר, ובהן בית"ר והשומר הצעיר. 

בין שתי מלחמות העולם הגיעה הקהילה היהודית במונקאץ’ לא פעם לידי פשיטת רגל, עקב מצבה הכלכלי הירוד. הכנסותיה של הקהילה הגיעו מה'גבלה' (געבעלה געלט) – תשלום עבור בשר כשר ושירותי שחיטה. כמו כן התקבלה הקצבה לא גדולה מן השלטונות. מקורות הכנסה נוספים היו דמי שימוש במקוואות, מכירת מושבים בבית הכנסת, תרומות העולים לתורה ותרומות של נדבנים. לצד מוסדות הקהילה פעלו ארגונים התנדבותיים יהודים רבים בעיר, של גופים דתיים וחילוניים, והעניקו שירותי בריאות וסעד. הג'וינט סייע רבות ליהודי קרפטורוס אחרי מלחמת העולם הראשונה ובשנות השלושים בהן שרר רעב, ותמך בארגונים אלו. במונקאץ’ הקים הג'וינט את המרכז לפעילותו בכל רחבי קרפטורוס.

במונקאץ’ הוקמו וטופחו מוסדות חינוך יהודים, בהם בתי ספר עממיים עבריים שפעלו לצד ה'חדרים' והישיבות. ב-1922 הקים הרב שפירא את ישיבת "דרכי תשובה" שהפכה לסמל הלמדנות התורנית בכל רחבי קרפטורוס. הג'וינט הקים שורה של בתי ספר מקצועיים לנערים וכן בית-ספר לבנות, ללימוד עבודות הבית. הגימנסיה העברית שהוקמה ב-1924 הפכה לשם דבר בכל רחבי צ'כוסלובקיה. עם זאת, רוב הילדים ובני הנוער היהודיים במונקאץ’ לא למדו בגימנסיה העברית או במוסדות יהודיים אחרים, אלא בבתי ספר צ'כיים.

ספריות יהודיות היו בבתי המדרש ובישיבות. בית המדרש הגדול הכיל כ-6,000 כרכים. כמו כן, בספרייה העירונית היתה מחלקה יהודית ובה ספרים בעברית וביידיש. במונקאץ’ הופיעו עיתונים יהודיים ביידיש, עברית והונגרית, והם עסקו רבות בפוליטיקה היהודית בעיר. לצד הדיווחים על הסכסוכים המקומיים בקהילה, עסקו העיתונים בנעשה בארץ ישראל ובעולם היהודי. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה דווח רבות על סבלם של היהודים שם.

הקהילה טיפחה חוגים ללימודי קודש, במסגרתן ניתנו דרשות והרצאות בנושאים יהודיים. בין היתר ביקרו במונקאץ’ זאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין וברל כצנלסון. בית הקפה "הכוכב" (Csilag) שימש מקום מפגש לאינטליגנציה המקומית, ובין כתליו נערכו מסיבות ואירועים ציבוריים.