סיפורה של קהילת מונקאץ'
עיר יהודית למרגלות הקרפטים

לאחר תום המלחמה החלו היהודים ששרדו לשוב למונקאץ'. הם מצאו בעירם כמה מאות יהודים בלבד. מראות ההרס והחורבן נשקפו מכל עבר: בתי הכנסת הפכו למחסנים, הגימנסיה העברית היתה סגורה והרכוש היהודי נגזל. על פי אומדן משנת 1945, לפחות 2,000 מיהודי מונקאץ' (כ-15%) שרדו.

... התהלכתי ברחובות העיר ונעימת איכה חונקת את גרוני. איפה היא מונקאץ' המזוהמת, השנואה, המתקוטטת, המלשינה, הפושעת, החסודה, התמימה, הצדיקה, הטהורה והמתוקה שלנו? – אל יעלה על דעתך חלילה לנסוע ולראותה בעיני בשר ודם. – ראית אותה אז, כשהיתה על תילה, על חלאתה ועל טהרה. בלום אותה בתוך נשמתך כפי שהיתה פעם, והיזון ממנה כל ימי חייך, אין כמוה בכל העולם. עיר הצופנת בקרבה את כל היהדות כמות שהיא, החל מעמם של הנביאים, ומעמם של התנאים והאמוראים ושל הגאונים ושל הרמב"ם ורש"י ושל הגאון מוילנה וה"תניא" ועד עולי ציון של היום הזה.
תנו לי את השנוא בבני-מונקאץ' ואשק את שולי הז'יפצה [מעיל השבת של חסידים] שלו.
(אביגדור המאירי, "ערשי : ארץ הקארפאטים", קארפאטורוס: אנציקלופדיה של גלויות, ע' 589–590)

יוצאי קרפטורוס, ויהודי מונקאץ' בכללם, היגרו בהמוניהם מהחבל. ביוני 1945 הפכה קרפטורוס באופן רשמי לחלק מברית המועצות, ועזיבת היהודים הואצה. המשטר הקומוניסטי לא עודד קיומן של קהילות דתיות, ובפרט קהילות יהודיות, והיה צורך ברישיון כדי להתפלל בציבור. במונקאץ' התקיימו שני מקומות תפילה: בית הכנסת המרכזי ובניין מאולתר ברוסביגובו. בשנת 1948 הוחרם בנין בית הכנסת על ידי השלטונות. בשנת 1959 נרשמו בקרפטורוס מעל 12,000 יהודים, וכעבור שני עשורים נותרו רק כ-2,000. כיום חיים במונקאץ' כ-100 יהודים בלבד.

עגום, עגום מאוד! מקהילת מונקאץ'... שהיוותה מחצית מאוכלוסיית העיר – ניצלו שתי משפחות שלמות בלבד. האחת: משפחת אונגאר, השען שחנותו הייתה בפינת החצר לאטוריצה. ממנה חזרו ההורים ושני הבנים. השניה: משפחתנו, כלומר אשתי, בני ואני. מכל שאר המשפחות לא חזרה אף אחת בשלמותה. כאשר עלינו לארץ-ישראל היו במונקאץ' כמה מאות יהודים בלבד...
כליון חרוץ.
(אליהו רובין, ממונקאץ' עד אושוויץ - פרקי שואה, ע' 52)

ניצולים רבים מבני מונקאץ' הגיעו לארץ, בנו חיים חדשים ותרמו את תרומתם בכל שטחי החיים: בהתיישבות, בביטחון, בתעשייה, במדע, בחינוך ועוד. ארגון יוצאי מונקאץ' הוקם בשנות החמישים ודאג לרווחתם של העולים החדשים. בבסיס הארגון היו חלוצים ומנהיגים ציוניים שעלו ארצה לפני השואה והם הקלו במעט את קליטתם של הניצולים בארץ.

עשרה מיוצאי מונקאץ' נפלו בלחימתם במסגרת המחתרות וצה"ל במלחמת העצמאות:

ישראל אקרמן, בנם של דוד ומלכה. ישראל, ניצול אושוויץ ובוכנוואלד, עלה לארץ ישראל ב-1946 והצטרף לארגון ההגנה. נפל ב-24 במרס 1948 ביפו.

נתן האי, בנם של מטיל ויעקב. ב-1941 עלה לארץ, לכפר נוער דתי. הוא הצטרף לפלמ"ח ונהרג מפגיעת פגז ב-4 במאי 1948 בכפר עציון.

צבי יחזקאל הויזמן, בנם של רחל ושלום. הצטרף לאצ"ל ונפל בקרב על רמלה ב-16 במאי 1948.

אברהם הרטשטיין, בנם של חנה ונתן. ניצול המחנות, עלה לארץ ב-1946 ונהרג ב-15 ביולי 1948.

יעקב וייס, בנם של הלנה ויוסף. בתקופת השואה עסק בהצלת יהודים בהונגריה. עלה לארץ בקיץ 1944 והיה חבר האצ"ל. יעקב הועלה לגרדום בכלא עכו ב-27 ביולי 1947 ושירת "התקווה" על שפתיו.

אפרים זיגלשטיין, בנם של רגינה וליאופולד. אפרים, ניצול המחנות, עלה לארץ ב-1946 ונהרג בקרב על ג'נין ב-3 ביוני 1948.

יעקב מייזליק, בנם של רבקה ומרדכי, עלה לארץ ב-1947. בפרוץ מלחמת העצמאות התגייס לחי"ש (חיל השדה) ונהרג בקרב בראש הנקרה ב-11 ביוני 1948. יעקב היה נצר אחרון למשפחתו שנספתה כולה בשואה.

מיכאל קליין, בנם של קלרה ואליהו, עלה לארץ ב-1946. נהרג בקרב בנבי-סמואל ב-23 באפריל 1948.

יהודה צבי שוארץ, בנם של יפה ומשה-יהושע, עלה לישראל ב-1947 ונפל ב-19 ביולי 1948 בנגבה.

צבי (חיים-יעקב) שיינפלד, בנם של שושנה ונפתלי, עלה לארץ ב-1939 ונפל בגוש עציון ב-13 במאי 1948.