סיפורה של קהילת מונקאץ'
עיר יהודית למרגלות הקרפטים

הגטאות הראשונים שהוקמו בשטחי הכיבוש בהונגריה היו בקרפטורוס. ההוראות הראשונות לגירוש יצאו מטעם הרשויות הגרמניות והממשל ההונגרי הפעיל את כוחות השיטור שלו כדי לבצע את הגירושים. על פי התכנון המקורי, עד 6 באפריל 1944 היה צריך להסתיים שלב הגטואיזציה בקרפטורוס, אך המועד נדחה כיוון שהצבא ההונגרי טען שתהליך מהיר ישבש את פעילותו באזור.

במחצית הראשונה של אפריל נערכו התייעצויות בין אנשי משרד הפנים ההונגרי, קציני אס אס וקציני ז'נדרמריה ומשטרה, במהלכן דנו בגורלם של יהודי הונגריה. הוחלט לטהר את ערי השדה מיהודים והחל דיון בצעדים לשם כך: ריכוז היהודים, שוד רכושם ושילוחם אל מחוץ לגבולות הונגריה. לאסלו באקי (László Baky), תת שר הפנים ההונגרי במחלקה הפוליטית, סיכם את הישיבה מ-4 באפריל במסמך מפורט. ב-15 באפריל התקיימה התייעצות במונקאץ' בנוכחות דיטר ויסליצני, מאנשיו של אדולף אייכמן, על הגטואיזציה של יהודי העיר. אייכמן עצמו הגיע לביקור בגטו מונקאץ' בסוף אפריל בליווי לאסלו אנדרה (László Endre), תת שר הפנים ההונגרי במחלקה הארגונית.

מיד לאחר חג הפסח, ב-18 באפריל, פרסם היודנרט ברחבי מונקאץ' מודעות רחוב בהונגרית, בדבר הכניסה לגטו. ליהודי העיר הוקצו כמה אזורים והם הורשו לקחת מעט מרכושם: שתי מערכות ביגוד, מיטות מתקפלות, מזון ומטען נוסף במשקל 50 ק"ג לכל היותר. היהודים הצטוו לנעול את דירותיהם, להכניס את המפתחות למעטפות עליהן רשמו את כתובתם ואת כתובתם החדשה בגטו, ולמסור את המעטפות ליודנראט. הדירות נבזזו ביום בו גורשו היהודים. כשהגיעו נציגי הרשויות לאחר כחודש, על מנת לערוך רשימת מלאי בבתים, מצאו לרוב דירות ריקות וקירות ערומים.

תוך יומיים הושלם מעבר כל יהודי מונקאץ' לגטו, למעט כמה עשרות יהודים בעלי 'יחוס' – אלה שהצטיינו בצבא ההונגרי במלחמת העולם הראשונה. רחוב לאטוריצה הפך לגטו כשהרחוב המרכזי חוצה אותו וכך למעשה נוצרו שני גטאות. מאוחר יותר צומצם שטח הגטו.

"כאשר יצאה הפקודה על פינוים של הרחובות הראשיים שבעיר והקמת הגטו – נצטוו היהודים לבנות בעצמם גדרות וחומות מסביב לגטו ובהן שערים, לבל יוכל יהודי לעזבו. לשם כך נבחרו כ-300 צעירים, שנאלצו להרוס את הגדרות שבין חצרות הבתים, לאסוף את לוחות העץ במקום אחד ואחר כך להקים מהם את חומות ההסגר. הגטו הפך להיות חצר גדולה אחת".
אליהו רובין, ממונקאץ' עד אושוויץ - פרקי שואה, ע' 23

בשבת הראשונה לאחר הכניסה לגטו נלקחו כמה מאות יהודים ואולצו להרוס את בתי הכנסת בעיר.

"[...] התעוררנו בבוקר שבת אחד, והנה על יד כל שער של חצר עמד חיל הונגרי חמוש בנשק. מי שיצא מביתו לתפילת שבת, כוון על ידי החיילים לאחד מבתי הכנסת בעיר. אני הופניתי לבית המדרש הגדול [...] קבלנו פקודה בצעקות, בדחיפות ובאיומי נשק, להרוס את ריהוט בית המדרש. יהודי מכובד, אדם כבן שבעים שנה ושמו ר' יעקב [...] העיז להעיר הערה לאחד מחיות האדם על יחסם חסר הנימוס כלפינו. האיש הוענש מיד קשות [...] אח אחד של חברי ניסה לברוח בקפיצה לחצר [...] הוא נורה למוות על ידי אחד מאנשי האס אס שרוקן לגופו מחסנית שלמה".
אברהם צין, לך לך

בגטו חיו היהודים בתנאי מחסור קשים וסבלו יחס אכזרי, התעללות יומיומית ועבודות כפייה בעיר. העניינים הפנימיים בגטו במונקאץ' נוהלו על-ידי חברי היודנראט. אלה התגוררו עם משפחותיהם ברובע מיוחד בגטו, בו שכן בית החולים היהודי. רוב אנשי היודנראט במונקאץ' היו מנהיגי הקהילה טרם כניסת הגרמנים ורובם המכריע מילא את התפקיד הקשה תוך גילוי אחריות ומחויבות לקהילה. שלטונות הכיבוש הורו להחזיקם במקום עד תום הגירושים ואחר-כך לגרש גם אותם. יו"ר היודנראט היה שאנדור שטיינר וחברי היודנרט היו סגלשטיין (Segelstein), אוסקר קליין (Oszkar Klein), פרנץ ארון (Aron Ferenc), יאנוש (יהודה) מורבאי (Janos Morvai) ומנדל אייזנשטאטר (Mendel Eisenstatter).