סיפורה של קהילת מונקאץ'
עיר יהודית למרגלות הקרפטים

עם ההשתלטות ההונגרית על שטחי קרפטורוס, בסוף 1938, החלו השלטונות להתנכל לאזרחים זרים או מחוסרי אזרחות. היהודים היו היעד המרכזי של מדיניות זו. משפחות יהודיות שהתגוררו במקום ללא הסדרת מעמדן הפורמלי - חלקן במשך שנים רבות - היו נתונות עתה לשרירות לבן של הרשויות ההונגריות. בתחילה התקשו חסרי האזרחות ההונגרית לקבל רישיון תעסוקה ופרנסתם נפגעה קשה. עד מהרה הפכה סוגיית האזרחות לשאלה של חיים ומוות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו להגיע להונגריה פליטים רבים, בזרם שהלך וגבר. בשנים 1938-1939 כלאו השלטונות ההונגריים זרים וניסו לגרשם. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ביוני 1941, קיבלו ההונגרים שטחים סובייטים וכך עלה בידם לשכלל את שיטת הגירושים.

ביוני 1941 החליטו ההונגרים לגרש יהודים שמוצאם בפולין לידי השלטונות הגרמניים בגליציה המזרחית. הם החלו במצוד אחרי היהודים הזרים, במיוחד בשטחי קרפטורוס, שם נעקרו מן השורש קהילות שלמות. המגורשים נזרקו אל מעבר לגבול ההונגרי, רובם לאזור קמינייץ-פודולסק לאזורי לבוב, סטניסלב, בוצ'ץ' ומקומות אחרים במזרח גליציה ואוקראינה. בין המגורשים ממונקאץ' היה גם רב הקהילה, הרב ברוך יהושע רבינוביץ, יליד פולין, שגורש עם בנו הבכור יחד עם אלפי יהודים חסרי נתינות. בעת שחצו את הגבול הפולני הצליחו הרב ובנו לברוח ולאחר זמן מה שבו למונקאץ'.

עד סוף אוגוסט 1941, עם תום מבצע הגירוש, גורשו מהונגריה לידי הגרמנים כ-18,000 יהודים. כל המגורשים חוו מעשי זוועה ותנאים נוראים, אך הארוע הקשה ביותר היה בסביבות קמינייץ-פודולסק. ב-27–29 באוגוסט אספו אנשי האס אס (SS) את המגורשים שהגיעו לקמינייץ-פודולסק ואת יהודי המקום, הצעידו אותם ברגל 16 ק"מ, פקדו עליהם להתפשט ורצחו אותם באש מקלעים. את רוב מעשי הרצח ביצעו יחידות האיינזצגרופן שנעזרו גם באוקראינים. על פי דו"ח של פרידריך יקלן, המפקד העליון של האס אס והמשטרה באזור, מספר הנרצחים בקמינייץ-פודולסק הוערך ב-23,600. בין 14,000 ל-16,000 מהם היו יהודים מהונגריה. מתוך המגורשים מהונגריה הצליחו להימלט כ-2,000 בלבד.

תכניות גירוש נוספות של יהודים מהונגריה - ובכלל זה מקרפטורוס - עלו על הפרק ב-1942 אך בסופו של דבר נגנזו באביב 1943.