הגימנסיה העברית במונקאץ’

הגימנסיה העברית במונקאץ’ היתה גולת הכותרת של הפעילות החינוכית הציונית בעיר והפכה לשם דבר בקרב יהדות מרכז אירופה ומזרחהּ. במשך עשרים שנות קיומה למדו בה כ-1,400 תלמידים ותלמידות.

כיתה בגימנסיה עם ד"ר באקוני

"מתוך אפלה וחשכת ההרים עולים ומנצנצים קווי אור המאירים דרך לדור חדש, דור הקם לתחייה! השפה העברית חודרת לכל מקום בו נפש יהודי פועמת... גימנסיה עברית - מכון ליהדות [...] ואתם, בוגרים, יהא נא תמיד לנגד עיניכם עמנו המפוזר והמפורר! האמינו בו ובכוחותיו, בעבודתכם לטובתו תחזקנה ידיכם...!"
ד"ר חיים קוגל, דברים לרגל סיום המחזור הראשון של בוגרי הגימנסיה, 1932

בספטמבר 1924 נפתחה הגימנסיה העברית במונקאץ’ תחת ניהולו של מייסדה ד"ר חיים קוגל. בשנת 1925 סייעה העירייה בהקצאת מגרש ברחוב מרכזי בעיר לשם הקמת בנין הגימנסיה. במהלך השנים הורחב המבנה ושופץ, בסיוע יהודים מרחבי קרפטורוס וכן ארגונים שונים וביניהם הג'וינט, ויצ"ו, בני ברית ותרבות.

בגימנסיה למדו תלמידים מכתה א' ועד י"ב. החל מקיץ 1926 זכה בית הספר להכרה רשמית של שלטונות צ'כוסלובקיה ולבוגריו הוענקה תעודת בגרות ממשלתית. הכיתות היו מעורבות, אבל הבנים והבנות ישבו בטורים נפרדים ובמוסד הונהגה משמעת חזקה. בנין בית הספר היה מפואר והיו בו אולמות רבים ואולם התעמלות עם מכשירים. הבנין שימש גם כמרכז תרבותי חשוב ונערכו בו הרצאות, ועידות וכינוסים. המוסד הפך בהדרגה למרכז רוחני ציוני לכל יהדות קרפטורוס, בעוד מורי המוסד נותנים את הטון. מספר התלמידים עלה בהדרגה. בשנת הלימודים 1938-1939 למדו בגימנסיה 390 תלמידים ותלמידות.

האורתודוקסים במונקאץ’ ראו בגימנסיה יציאה לתרבות רעה. לעתים התקיימו קטטות בין תלמידי הגימנסיה לתלמידי הישיבות בעיר. הרב חיים אלעזר שפירא היה ממתנגדיה החריפים ביותר של הגימנסיה, אותה כינה 'בית התיפלה', ורדף את מנהלה, את מוריה ואת הורי התלמידים בה.

במסגרת בית הספר פעלו תנועות הנוער הציוניות ורוב התלמידים היו מאורגנים בהשומר-הצעיר. במרוצת הזמן הופיעו נציגים של בית"ר, המזרחי והחלוץ הצעיר ותלמידים הצטרפו גם לתנועות אלה.

"למדנו לטינית, אנגלית וספרות. קראנו את לנין ומרקס, טולסטוי, קרונין וסופרים אחרים. התווכחנו ושוחחנו בלהט ואהבנו להפגין את הידע שלנו בפני הנערות."
פרץ ליטמן, הנער ממונקאץ – סיפורו של ניצול, ע' 32

ב-3 בנובמבר 1938 נפסקו הלימודים בגימנסיה העברית במונקאץ' באופן רשמי והתלמידים נשלחו לבתיהם. בעקבות השתדלות פעילים מקומיים חודשו הלימודים במוסד בינואר 1939, תחת ניהולו של אליהו רובין. קבלת היתר להפעלת הגימנסיה הצריכה שינויים והמוסד שינה את שמו ונקרא "גימנסיה יהודית". לאחר מאבק על שפת ההוראה הושגה פשרה: המקצועות הריאליים יילמדו בעברית וההומניים - בהונגרית. הלימודים בגימנסיה נמשכו עד הקמת הגטו במונקאץ'. המחזור האחרון של תלמידי הגימנסיה נבחן בבחינות הבגרות בכתב בתוך הגטו באפריל 1944.

"...נסתיימה בדיוק תקופה של עשרים שנות הגימנסיה העברית במונקאץ', שהוציאה מתוכה שלושה-עשר מחזורים – שבעה בתקופת השלטון הצ'כי וששה בימי ההונגרים. במקום לחוג את יובל העשרים ובר מצווה של המחזורים, בא הסוף המר."
אריה סולה (אורות בהרים)

מנהלי הגימנסיה העברית במונקאץ'

חיים קוגל

חיים קוגל נולד בשנת 1897 במינסק להורים פעילי תנועת "חובבי ציון”. את התואר ד"ר לכלכלה ופילוסופיה רכש באוניברסיטה הצ'כית בפראג. למונקאץ’ הגיע כשליח מטעם התאחדות הסטודנטים היהודיים-ציוניים בפראג, להרצות בפני תנועות הנוער הציוניות במונקאץ’.

קוגל היה מייסדה ומנהלה של הגימנסיה העברית במונקאץ’ - ספינת הדגל של הפעילות החינוכית ציונית בכל רחבי קרפטורוס. קוגל היה פעיל בחיים היהודים בקרפטורוס וב-1935 נבחר כציר לפרלמנט הצ'כוסלובקי בפראג, כנציג המפלגה היהודית, ובלט במלחמתו למען זכויות היהודים ולמען הציונות.

לאחר הכיבוש ההונגרי של מונקאץ’ נמלט ד"ר קוגל מן העיר כיוון שידע כי הוא נמצא ברשימת המבוקשים של ההונגרים. ב-1939 עלה לישראל והיה ראש העירייה הראשון של חולון.

קוגל נפטר ב-1953, בן 56 היה במותו.

אליהו רובין

אליהו רובין נולד בקורימה שבסלובקיה ב-1897. הוא היה בוגר בית הספר הטכני הגבוה בפראג ומהנדס אזרחי במקצועו. רובין היה סגן יו"ר 'המזרחי' במונקאץ', פעיל ב'הסתדרות בתי הספר העבריים בקרפטורוס' ומורה בגימנסיה העברית במונקאץ'. לאחר שד"ר חיים קוגל עלה לארץ ישראל היה רובין מנהל הגימנסיה עד סוף שנת הלימודים האחרונה.

רובין שרד את אושוויץ ומחנות נוספים. אשתו רחל שרדה אף היא. לאחר המלחמה שב רובין למונקאץ' שם השאיר את בנו היחיד עמוס אצל משפחת שטראוס הגרמנית, לימים חסידי אומות העולם. הילד ניצל. לאחר המלחמה עסק רובין בהקמת הגימנסיה העברית במונקאץ' מחדש ובהעברתה לבודפשט. (לאחר כשנתיים נסגרה הגימנסיה).

באוגוסט 1946 עלו אליהו, רחל ועמוס רובין לארץ ישראל על האוניה 'הליאופוליס'. בישראל עבד רובין כמורה וכמהנדס ועסק בכתיבה ובעריכה מדעית. כמו כן כיהן כיו"ר ארגון יוצאי קרפטורוס וסגן יו"ר ארגון יוצאי הונגריה.

אליהו רובין נפטר בתל אביב באוגוסט 1990.

סיפורה של קהילת מונקאץ'
עיר יהודית למרגלות הקרפטים